אליס רז'ינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליס רז'ינה (Elis Regina Carvalho Costa 17 במרץ 1945 – 19 בינואר 1982) זמרת ברזילאית, אחת מן החשובות בהיסטוריה של ברזיל והבולטת ביותר מאמצע שנות ה-60 ולאורך שנות ה-70 של המאה העשרים. ביצועיה משלבים טכניקה, פרפקציוניזם, רגש ואנרגיה.
[עריכה] ביוגרפיה
רז'ינה נולדה ב-17 במרץ 1945 בפורטו אלגרה, בירת מדינת ריו גראנדי דו סול שבדרום ברזיל. קריירת השירה שלה החלה כבר כשהייתה בת 11, בעת ששרה בתוכנית רדיו לילדים. בשנת 1959, כשהיא רק בת 14, החתימה אותה תחנת רדיו אחרת על חוזה. בשנה שלאחר מכן הקליטה בריו דה ז'נירו את תקליטה הראשון. בשנת 1964, אחרי שכבר הספיקה להקליט מספר תקליטים נוספים, עזבה את פורטו אלגרה והחלה לנוע על הציר ריו דה ז'נירו - סאו פאולו. ב-1965כבר זכתה בפרס הראשון בפסטיבל ה-MPB ויצאה במופע משותף ומצליח עם המוזיקאי ז'איר רודריגז. ב-1968 יצאה לסיבוב הופעות באירופה והצליחה במיוחד בצרפת. בסוף שנות ה60 ובתחילת שנות ה-70 תרמה לפופולריות של הטרופיקליה כאשר הקליטה שירי טרופיקליה, למשל כאלה של ז'ילברטו ז'יל.
רז'ינה השמיעה מספר פעמים דברים בגנות הדיקטטורה. באחד הראיונות, בשנת 1969, הביעה דעתה שברזיל נשלטת בידי גורילות. מעמדה והפופולריות שלה הקנו לה חסינות, אך מאוחר יותר - יש הטוענים כי אולצה לעשות כן כ"תשלום" בגין התבטאותה - היא שרה את ההמנון הברזילאי במופע שנערך באחד האצטדיונים. הופעתה זו - שנראתה אם לא כשיתוף פעולה עם המשטר הצבאי אזי לפחות כהשלמה עמו - הנחיתה מכה מוראלית על ראשם של המתנגדים לדיקטטורה.
היא נפטרה ב-19 בינואר 1982, כבת 37, ממנת יתר של קוקאין ואלכוהול. היא הותירה אחריה שלושה ילדים, שהקטנה שבהם, מריה ריטה מריאנו, הייתה כבת חמש כשנפטרה אמה. בשנת 2001, כשהייתה מריה ריטה בת 24, היא זנחה את לימודיה בפקולטה לשיווק ואת עבודתה ככתבת בעיתון נוער, ופתחה בקריירה מוזיקלית. שנתיים אחר כך זכה הדיסק שלה בגראמי הלטיני בשלוש קטגוריות מרכזיות. מבקרים רבים טוענים כי מריה ריטה מחקה את הסגנון של אמה. קולותיהן, מכל מקום, דומים להפליא. גם שני בניה האחרים של רז'ינה הפכו למוזיקאים.
[עריכה] אמנותה
רז'ינה הייתה ידועה בטכניקה המושלמת של אינטונציה ושליטה בקולה. עוצמת הרגש שהביעה בשירתה והאנרגיה שאפפה אותה זיכו אותה בכינויים "furacão" ("הוריקן") ו"pimentinha" ("פלפלונת"). היא שיתפה פעולה עם יוצרים כמילטון נסימנטו, ז'ילברטו ז'יל, רנאטו טשיירה, ז'ואו בושקו, אלדיר בלאנק, סאולי קוסטה ואחרים, אבל לא ניתן שלא לציין את "אליס וטום", אלבום המופת המשותף לה ולטום ז'ובים, שנחשב לאחד מאלבומי הבוסה נובה היפים ביותר וכולל שירים כמו Aguas de Março ("והגשם יבוא", בנוסח העברי שכתב עלי מוהר). אלבום זה ואחרים ביססו את מעמדה כבכירת זמרות המוזיקה הפופולרית הברזילאית.
