תקרת הזכוכית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

"תקרת הזכוכית" הוא כינוי לאפליה סמויה של קבוצה דמוגרפית מסוימת, המתבטאת במחסום בלתי נראה ("תקרת זכוכית") לקידומם המקצועי של בני הקבוצה המופלית לרעה. השימוש הנפוץ בביטוי זה הוא לתיאור החסמים בפני התקדמותן המקצועית של נשים, אך הוא רלבנטי גם ביחס לקבוצות מופלות אחרות, כגון מיעוטים.

למראית עין נשים וגברים הם בעלי סיכויים שווים להגיע לעמדות ניהול ותפקידים בכירים, אבל קיימת "תקרת זכוכית" שקופה אשר עוצרת את הנשים בעלייתן אל מוקדי הכוח והכסף ורק בודדות מצליחות לעבור תקרה בלתי נראית זאת. למעשה תקרת הזכוכית שמעליה שוכנות עמדות הניהול הגבוהות לא הוסרה גם לאחר ההצלחה העצומה של נשים בכיבוש מקצועות שבעבר היו מבצרים גבריים כגון: רפואה, משפטים, מחשבים, פסיכולוגיה, חשבונאות, ארכיטקטורה ועוד. נסיונות לשבור את תקרת הזכוכית ארעו למשל בפוליטיקה, שם הוקצו ("שוריינו") לנשים מספר מסוים של מקומות ריאליים במפלגות בכדי לנסות לנתץ את אותה תקרת זכוכית. כדי לבטל את אותה אפלייה הבאה מצד הממסד.

תקרת הזכוכית, בהגדרתה, סמויה מן העין, ולכן קשה להוכיחה על סמך חוקים מפלים או אמירות מפלות, שהרי אלה הם בגדר אפליה גלויה. זיהוי קיומה של תקרת הזכוכית נעשה על-פי ממצאים סטטיסטיים, שמראים הבדל בקידומן של אוכלוסיות שונות, מבלי שניתן יהיה להסביר הבדל זה בקיומו של הבדל מהותי בין האוכלוסיות. סקרים המצביעים על דעה קדומה בקרב מקבלי ההחלטות, או על נטייה שלהם להעדיף אוכלוסייה מסוימת (מבלי שייתנו פומבי לכך) עשויים גם הם להצביע על קיומה של תקרת הזכוכית.

[עריכה] תקרת הזכוכית בישראל

דוגמה לקיומה של תקרת זכוכית בישראל משתקפת בסטטיסטיקה על שיעורן של נשים בסגל האקדמי באוניברסיטאות בישראל. על-פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה בשנת 1995 היוו נשים 35% מחברי הסגל האקדמי בדרגת "מרצה", 31% בדרגת "מרצה בכיר", 16% בדרגת פרופסור חבר, ורק 8% בדרגת פרופסור מן המניין. התמקדות בתחום מדעי הרוח מראה מגמה דומה. ניכר בנתונים אלה קיומה של תקרת זכוכית במעבר לשתי הדרגות האקדמיות הבכירות.

כלי המדיניות המקובל כיום בישראל להתמודדות עם בעית תקרת הזכוכית, הוא ההעדפה המתקנת. דהיינו, חקיקה הקובעת את שיעורם של בני הקבוצה החלשה שיש למנות לתפקידי מפתח (נשים, בני מגזרים לא יהודיים). כלי זה מקובל במגזר הציבורי, אך המדינה נמנעה עד כה מהתערבות בשיקולי המגזר הפרטי בנושאים אלה.

יוזמה לסדיקת תקרת הזכוכית, באה מצדה של הכנסת בהצעת חוק אותה הגישו יולי תמיר ואתי לבני אשר נתמכה על ידי חברות כנסת נוספות. הצעה זו דורשת "ייצוג נשי הולם בתהליכים מדיניים". וכך כתבה ח"כ יולי תמיר באתר לקידום ייצוג נשי הולם בתהליכים מדיניים:

"כאזרחיות שוות זכויות וכנשים בעלות מודעות חברתית ופוליטית, אנו דורשות שותפות מלאה בתהליך קבלת ההחלטות. אסור להשאיר את המאבק הזה לרצון הטוב של המנהיגים הישראלים שגורסים רובם ככולם כי בטחון, משא ומתן, פתרון ויישוב סכסוכים הם טריטוריה גברית מובהקת".