קרן הקולנוע הישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קרן הקולנוע הישראלי (בעבר הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראלים איכותיים), היא גוף התמיכה המרכזי בקולנוע הישראלי משנות ה-80 ועד היום, נוסדה ב-1979. עד אותה עת היה זה משרד המסחר והתעשיה שהוסמך לטפל בקולנוע הישראלי, בעקבות "חוק עידוד הסרט הישראלי" מ-1954.

[עריכה] סבסוד קולנוע ישראלי

משרד המסחר התעשייה החל לעודד את הקולנוע הישראלי ב-1960, באמצעות סבסוד כל סרט, רק לאחר הקרנתו בבתי-הקולנוע, כפוף למספר הצופים בכל סרט. על שיטה זו נמתחה ביקורת לפיה היא מעודדת קולנוע מסחרי ועממי ששיאו גל "סרטי הבורקס", הפקיעה ערכים של איכות, חדשנות יצירתית, חותם אישי ואמירה, והפכה את המפיקים, המפיצים ובעלי בתי הקולנוע לגורמים המרכזיים הנהנים מתמיכה ציבורית.

במהלך שנות ה-70 פנו יוצרים שחתרו לקולנוע אישי, ובהם אורי זוהר, ג'אד נאמן, יצחק צפל ישורון, ואברהם הפנר לשר החינוך והתרבות דאז, יגאל אלון, לתמיכה בסרטי איכות באמצעות מענק השקעה של המשרד. מענק זה ניתן במשך שנתיים על-ידי משרד החינוך והתרבות על-פי תחרות תסריטים שנתית, עד שהופסק.

[עריכה] הקמת הקרן

ב-1978 התכנסו ג'אד נאמן, ועמו פעילי "קבוצת קי"ץ" (קולנוע ישראלי צעיר) המיליטנטית - הבימאים הצעירים יעוד לבנון ורנן שור. השלושה ניתחו את המצב והחליטו לפעול פוליטית לשינוי עולם הקולנוע הישראלי, מקולנוע המוגדר כתעשייה לקולנוע כתרבות, מקולנוע של מפיקים לקולנוע של במאים.

הם הסתייעו בעיתונאי יוסף פריאל, שטווה את האסטרטגיה – שכנוע ראשי ועדת הכספים של הכנסת (עדי אמוראי מהמערך ואברהם שריר מהליכוד) בחשיבות העניין, שתדלנות אצל חברי הוועדה האחרים ופירסום המהלך בעתונות וברדיו. נאמן, לבנון ושור רתמו אנשי קולנוע נוספים לשתדלנות, ניסחו בעזרת נחמן אינגבר את תקנון הקרן העתידי, ושיכנעו את הבנקאי חיים דובשני לשמש כיו"ר הקרן. ב-1979 החלה הקרן לפעול תחת השם "הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים איכותיים" מכספים ייחודיים של ועדת הכספים שיועדו לכך. שנה לאחר מכן פעלו חברי הכנסת להגדלת בסיס תיקצוב הקולנוע הישראלי, והעבירו סכומים משמעותיים למשרד החינוך והתרבות.

במהלך שנות ה-80 צומצמה תמיכת משרד המסחר והתעשייה בקולנוע הישראלי, ומשרד החינוך והתרבות, באמצעות הקרן, הפך לכתובת ליוצרי הקולנוע הישראלי. הקרן נוהלה על ידי הבמאי-מפיק ברוך דינר ורשמה מספר הצלחות, ובהן "מאחורי הסורגים", "מתחת לאף", "חמסין", "בלוז לחופש הגדול", "אוונטי פופולו", "הקיץ של אביה" ועוד. ב-1989 אוחדו משאבי שני המשרדים והקרן הגדילה פעילותה, תחת ניהולה של נילי המאירי.

[עריכה] התפתחות הקרן

עם זאת, דרכי הפעולה של הקרן, בהיעדר הנהגה אמנותית ברורה, עוררו לאורך כל שנותיה ויכוחים נוקבים בין יוצרי הקולנוע לבין הקרן באשר לאישור פרויקטים להפקה. ביקורת נוספת טענה, כי הקרן לא ראתה צורך לפתח את הקולנוע התיעודי העצמאי ולא נתנה דעתה על פיתוח התשתיות של הקולנוע הישראלי.

בתקופת ניהולו של כתריאל שחורי (יו"ר: יעקב פרי) מ-1998 ואילך, שינתה הקרן את דרך קבלת החלטותיה, וכיום הן שקופות יותר, אך עדיין יש הטוענים כי הן מתקבלות ללא הנהגה אמנותית ברורה. עם זאת, בשנים האחרונות הצליחה קרן הקולנוע הישראלי לפעול בחזיתות רבות לקידום הקולנוע הישראלי, ותרמה לשינוי תדמיתו בישראל ובמיוחד מחוצה לה, לשיפור שיווק הסרטים בפסטיבלים בינלאומיים, לדיאלוג מול קרנות מקבילות בעולם, ולקידום ומימוש הסכמי הפקה משותפים בין ישראל למספר מדינות.

בשנת 2002 החליטה מועצת הקולנוע, המפעילה את חוק הקולנוע, ליצור אלטרנטיבה לקרן הקולנוע הישראלי, באמצעות הפניית משאבים ל"קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות ת"א", התומכת בעיקר בסרטים בעלי מימד ניסיוני ואמנותי יותר.