קרינה פלואורסנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרינה פלואורסנטית היא תופעה שבה אור נפלט ממולקולה באופן ספונטני. כדי שתתרחש פלורוסנציה על המולקולה להיות במצב מעורר, כלומר עם עודף אנרגיה ביחס למצב יסוד. כמו כן על כללי המעבר הקוונטים בין המצב המעורר למצב היסוד לאפשר את המעבר. סדרת הצעדים שגורמת לזהירה פלואורסנטית כוללת בדרך כלל קליטה ראשונית של אור, שגורמת לעירור המולקולה הפלואורסנטית לרמת אנרגיה מעוררת. אנרגית האור הנבלעת במולקולה גורמת, על פי עיקרון פרנק קונדון לשינוי הארגון האלקטרוני של המולקולה ללא שינוי הארגון המרחבי של האטומים. בשלב הבא עוברים גם האטומים שינוי ארגון מרחבי. במהלך זה עוברת חלק מהאנרגיה פיזור על פני המולקולה בערור רמות רוטציה וויברציה משניות. בנוסף לתהליך האינטרא-מולקולרי, עבור מולקולה הנמצאת באינטראקציה עם הסביבה עשויים להית תהליכים מתחרים אשר דרכם עשוי הפרש האנרגיה בין המצב המעורר למצב היסוד להתפזר. מולקולה עשויה לשחרר אנרגיית חום ברעידות (העברת אנרגיית ויברציות ורוטציות לסביבה). כתוצאה מתהליכים אלה יורדת רמת האנרגיה של המולקולה, ובהמשך המולקולה פולטת באופן ספונטני אנרגיה ברמה נמוכה מזו שנדרשה לעירורה. פלורוסנציה לינארית מתאפיינת בכך שהאור הנפלט הוא בעל תדירות נמוכה יותר ואורך גל ארוך יותר מהאור שנקלט על ידי המולקולה. פלורוסנציה הנובעת מבליעה דו-פוטונית מתאפיינת בכך שהאור הנפלט הוא בעל אורך גל קצר יותר מהאור שנקלט על ידי המולקולה. בשימוש יום יומי ניתן למצוא חומרים שזוהרים בכתום ובירוק לאחר שקלטו קרינה אולטרה סגולה או קרינה באזור הכחול של ספקטרום האור הנראה.