קונסטנטין פאוסטובסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונסטנטין פאוסטובסקי (31 במאי 1892, מוסקבה - 14 ביולי 1968), סופר, מחזאי ועיתונאי רוסי.
פאוסטובסקי גדל באוקראינה, תחילה בכפר ואחר בקייב, שם למד בגימנסיה קלאסית. אביו, צאצא לקוזקים, היה סטטיסטיקאי בחברת הרכבות, שהגדיר עצמו "רומנטיקן חסר תקנה ופרוטסטנט". אמו באה ממשפחת אינטלקטואלים פולנים. בשנת 1912 נכנס לאוניברסיטת קייב, שם נרשם לפקולטה למדעים מדוייקים, אך עבר לפילוסופיה. בשנת 1914 עבר לאוניברסיטת מוסקבה, אך מלחמת העולם הראשונה הפסיקה את לימודיו. במלחמה שירת כחובש ברכבת בית-חולים. אחרי ששני אחיו נפלו בחזית, חזר אל אמו במוסקבה ואחר יצא לשוטט ברחבי רוסיה וניסה את כוחו בעבודות שונות (בין היתר כמלח ופועל). את סיפורו הראשון פירסם בשנת 1911. במלחמת האזרחים היה חייל בצבא האדום ובמלחמת העולם השנייה היה כתב צבאי.
פאוסטובסקי הרבה במסעות בעולם, ואלו סיפקו לו חומר עשיר ליצירותיו הספרותיות. נודע ביצירותיו ההומניות, אשר זכו לפופולריות רבה בברית המועצות ותורגמו לרוב לשונות אירופה. מסיפוריו: "יצחק לויתן" (1937); "טאראס שבצ'נקו" (1939); ממחזותיו: "סגן לרמונטוב" (1941) ו"בן זמננו" (1949).
[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית
- שושנת הזהב, מבחר סיפורים, ספריית פועלים, 1963.
- השנים הרחוקות, הוצאת עם עובד, 1966 (תרגם יצחק צור)
- נעורים חסרי מנוח, הוצאת עם עובד, 1967 (תרגם יצחק צור).
- המערבולת, הוצאת עם עובד, 1970 (תרגמה נילי מירסקי).
וכן תורגמו שלושה מספריו ליידיש.