צ'יינהטאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בסרט ההוליוודי. לערך העוסק ברובע בניו יורק, ראו צ'יינהטאון (רובע).

צ'יינהטאון הוא סרטו של רומן פולנסקי משנת 1974. הסרט הוא דרמת מתח פסיכולוגית, סיפור רב רבדים, הכולל מאפיינים רבים של סרט אפל. הסרט נחשב לקלאסיקה של הקולנוע ההוליוודי וזכה בפרס האוסקר בשנת 1975 עבור התסריט (אותו כתב רוברט טאון).

בסרט מככבים ג'ק ניקולסון בתפקיד הבלש ג'ייק גיטיס, פיי דאנאווי בתפקיד אוולין מולריי, וג'ון יוסטון, בתפקיד הנבל נוח קרוס. הבמאי, פולנסקי, מופיע בתפקיד קטן של גנגסטר.

סרט המשך בשם "שני הג'ייקים" נוצר בשנת 1990. ניקולסון ביים את הסרט וכיכב בו, על פי תסריטו של רוברט טאון. ההמשך נחשב לסרט שאינו מגיע לגדולתו של הסרט הראשון.

[עריכה] עלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

ג'ייק (ג'יי ג'יי) גיטיס (ג'ק ניקולסון) הוא בלש פרטי בלוס אנג'לס בשנות ה-30. גיטיס היה בעברו שוטר, אך אירוע עלום הביא לפרישתו מן המשטרה, והפך אותו לדמות צינית וממורמרת. גיטיס מתמחה במעקב אחר בני זוג בוגדניים. גיטיס נשכר על ידי אישה בשם אוולין מולריי על מנת להתחקות אחר בעלה, מהנדס מים בשם הוליס מולריי. עד מהרה מצלם גיטיס את בעלה בחברת צעירה עדינה ועגומה למראה. לאחר שהתצלומים מתפרסמים בעיתונות, מגיעה אישה אחרת המזדהה כאוולין מולריי, והפעם גב' מולריי האמיתית (פיי דאנאווי) ודורשת מגיטיס כי יחדל מלחקור את העניין, שאם לא כן תתבע אותו.

גיטיס ממשיך בחקירה, ומגלה מזימה סבוכה לרכישת קרקעות במדבר במחיר זעיר, ולאחר מכן רכישת זכויות במים, השבחת הקרקעות ומכירתן בהון עתק. מאחורי המזימה עומד אדם בשם נוח קרוס. במקביל מתאהב גיטיס באוולין מולריי (האמיתית). במקביל לחשיפת המזימה (המלווה ברצח אחד לפחות), נפרשת בפני גיטיס עלילה עגומה של גילוי עריות בין מולריי, ואביה, הוא נוח קרוס, שתוצאתה היא לידתה של קתרין, הצעירה שבחברתה נצפה הוליס מולריי. קרוס הוא טייקון מושחת, שעומד מאחורי מזימת הענק, בעלת המאפיינים הפוליטיים והפיננסיים.

סיומו הדרמטי של הסרט הוא עימות בין קרוס, גיטיס ואוולין מולריי בצ'יינהטאון, המקום האפל והמסתורי בו אירע האירוע בעברו של גיטיס שגרם לו לעזוב את המשטרה. במהלך העימות מאבדת אוולין את חייה, מירי השוטרים הפועלים בשליחות קרוס, וגיטיס מבין כי היה כלי משחק במזימותיו של קרוס, המתרחק כשעמו בתו / נכדתו קתרין.

העלילה מבוססת באופן חופשי על מאבקים בין יזמים בתקופת הפיתוח של לוס אנג'לס בשנות השלושים, סביב שליטה בזכויות מים.

[עריכה] פרשנויות אפשריות

צ'יינהטאון נוצר בשנות ה-70, בידי אחד הבמאים המזוהים ביותר עם הקולנוע האמריקאי בתקופה זו, רומן פולנסקי. בעת שנוצר נחשב כהומאז' לסרט האפל, במיוחד בשל הופעתו הבלתי נשכחת של ג'ון יוסטון בתפקיד נוח קרוס. יוסטון היה מזוהה כבמאי עם הסרט האפל, ובמיוחד עם הנץ ממלטה (1941), אחד מהראשונים והמוצלחים שבסרטים אלו.

כיום פרשנים רבים אינם רואים בסרט הומאז' לסרט האפל, כי אם "סרט אפל" של ממש, על אף העובדה שהוא צבעוני (אחד מהמאפיינים העיקריים של "הסרט האפל" הוא הצילום בשחור ולבן) ונוצר כשש עשרה שנים לאחר "הסרט האפל" האחרון (מגע של רשע של אורסון וולס משנת 1958).

המבקר האמריקני רוג'ר אברט הוא אחד מהמחזיקים בדעה זו. לדעתו הזמן שחלף מאז יצירת הסרט עמעם את ההבדלים שבינו ובין סרטי "פילם נואר" מהתקופה הקלאסית, והעמיד אותו בשורה אחת עמם.

לסרט מאפיינים רבים של סרט אפל:

דמות ראשית של בלש פרטי ציני וממורמר, בעל עבר אפל.

פאם פאטאל קטלנית, בעלת סודות שיש לגלותם.

מקגאפין - תעלומת גב' מולריי האמיתית, עיסקאות המקרקעין והמים, שאינן קשורות בליבה האמיתית של העלילה - גילוי העריות בין קרוס ובתו.

עלילה מורכבת, רב רובדית.

ראיית עולם פסימית וצינית.

עם כל זאת הסרט אינו עומד במוסכמות "הסרט האפל" הקלאסי של שנות ה-40, ומראה על ההבדלים בין הקולנוע ההוליוודי הכפוף לקוד הייז, ובין הקולנוע המשוחרר והפסיכולוגי של שנות ה-70. שלא כמו הגיבור הטיפוסי של הסרט האפל, אין גיטיס מצליח לפתור את התעלומה במלואה. הוא מתמקד ברמזים, מגיע למסקנות מוטעות, ואינו רואה את התמונה הכללית, עד לתמונה הסופית. העלילה הכוללת גילוי עריות ושחיתות אישית ופוליטית היא סטייה מהנושאים הקלאסיים של הסרט האפל, שעיקרם חיפוש אחר אוצר, או פשע של תשוקה.

סטייה עיקרית מפורמט "הסרט האפל" היא כי הסרט מצולם בלוס אנג'לס שטופת השמש. סצינות רבות מצולמות באור יום מלא, ומעט סצינות (ובמיוחד סצינת הסיום) בלילה. השימוש שעושה הסרט האפל בצללים אינו ניכר בסרט זה.

לבסוף, הסוף הטראגי של הסרט אינו דומה לדבר שנוצר בימי הסרט האפל. חוש הצדק אינו בא על סיפוקו. נוח קרוס נמלט עם שללו, הבת / נכדה תוצאה של החטא שאין מעבר לו - גילוי העריות. נצחונו של הארכי נבל קרוס, על כוחות הטוב המגולמים בדמותם של גיטיס ואוולין, אינו יכול להימצא בסרט האפל הקלאסי, המקפיד על שמירת האיזון המוסרי בסופו של דבר. גיטיס אולי פתר את התעלומה בסוף הסרט, אך איש אינו מעוניין בהסבריו. השורה האחרונה, המפורסמת, של הסרט - "שכח מזה, ג'ייק, זו צ'יינהטאון", מראה כי ישנם כוחות שהגיבור אינו מסוגל להתמודד עמם, וכי הרשע המוחלט כמעט, בדמותו של קרוס, לא יישא בעונש.

משמעות מיוחדת יש להופעתו של פולנסקי בתפקיד קטן של בריון, החותך את אפו של ג'ייק גיטיס בטענה כי זה מה שקורה למי שדוחף את אפו לאן שאינו צריך. אקט חיתוך האף הינו בעל משמעות סמלית, בסרט זה שהינו בעל רבדים פסיכולוגיים עמוקים, ועוסק בנושאים כיחסיותה של האמת וגילוי עריות, ובחירתו של פולנסקי בתפקיד האדם שחותך את אפו של הגיבור החטטן אינה מקרית.

מלבד ההשוואה לפילם נואר, ניתן לראות בצ'יינהטאון טרגדיה יוונית. חלקים מהסרט אלגוריים לטרגדיות של סופוקלס, ובמיוחד "אדיפוס המלך". בסרט גיבורים שכוונתם טובה נאבקים אל מול הגורל האכזר, אך אינם יכולים לשנותו, ומאבקם מוביל אותם לאובדנם ואובדן יקיריהם.

ניתן לראות את הסרט אף כמתקפה על השחיתות של אנשי השלטון ופקידי הממשל. הסרט נוצר בעת פרשת ווטרגייט, והושפע בעליל מהאווירה הציבורית באותה תקופה.