פסיכודרמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפסיכודרמה היא שיטת טיפול פסיכותרפית אישית במסגרת קבוצתית. השיטה פותחה על ידי יעקב לוי מורנו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מטרת הפסיכודרמה
הפסיכודרמה מאפשרת איתור מקורות הספונטניות תוך כדי העלאת חוויות מהעבר הקרוב והרחוק, בדיקת אלטרנטיבות על ידי חוויות מתקנות והתנסויות במצבים עתידיים אפשריים, ובכך מביאה לשיפור ניכר בבטחון העצמי ובהרגשת הערך האישי.
בין השאר, תורמת הפסיכודרמה לשיפור משמעותי בהגדרת הזהות האישית והמקצועית, וכן מחזקת את יכולת ההתמודדות עם בעיות בזוגיות, בעיות ביחסי הורים-ילדים (בכל גיל שהוא), משברי הגיל ובגידת הגוף, שכול ואובדן ועם פרידות וויתורים הכרחיים.
[עריכה] עקרונות השיטה
השיטה מבוססת על האמונה שבכל אדם יש מן הכוח הבורא והיוצר. כדי להגיע למפגש עם היצירתיות על האדם לגלות את מקורות הספונטניות שלו. הספונטניות היא כוח הפועל בהווה ומניע את הפרט לקראת תגובה הולמת במצב חדש ותגובה חדשה על מצב ישן.
במסגרת זו בודקים יחסים בין-אישיים, קונפליקטים ובעיות אמוציונליות ומטפלים בהם על-ידי שיטות שנלקחו מעולם התיאטרון והדרמה. המלה "דרמה" , אין פירושה "משחק" או "הצגה". כאן היא משמשת בהוראתה הראשונית (במקורה היווני) – פעולה. כלומר, במקום לפתור בעיות המתעוררות בין אדם לבין עצמו, בין אדם למשנהו, או בתוך קבוצת אנשים על ידי דיבור, מועלות הבעיות על ידי הצגתן בפועל.
[עריכה] שיטת העבודה
הצגת הבעיה וחילוף התפקידים מאפשר לכל אחד להיות, במהלך הדינמי, בתפקידו ואף "בעורו" של חברו לקבוצה. היכולת לראות את המציאות בעיני האחר ואפילו לראות את "עצמי" בעיני האחר, פותחת אפשרויות לשיתוף פעולה על בסיס ידידותי ואמפתי (ולאו דווקא תועלתי), תוך פתיחות לנקודת מבט שונה, פתיחות שהיא אבן יסוד להכרות מעמיקה יותר עם ה"עצמי" .
