פלוגיסטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פלוגיסטון היה השם שהוענק לחומר היפותטי חסר צבע, חסר טעם, חסר ריח וחסר משקל, שעל-פי "תאוריית הפלוגיסטון" היה אמור להימצא בכל גוף בר בעירה ולהשתחרר במהלך הבעירה.

תאוריית הפלוגיסטון נהגתה במאה ה-17 על ידי יוהאן בכר , על מנת להסביר את תופעת הבעירה, והיא שלטה כמאתיים שנה במדע הכימיה. לפי התאוריה, כל גוף בר בעירה מכיל את הפלוגיסטון אשר בתנאים מסוימים הופך לאש. כלומר, כל חומר בר בעירה מכיל בתוכו את האש, אולם במעין מצב צבירה שהוא כלוא בו, ואילו הבעירה היא מעבר האש למצב חופשי.

עם גילוי החמצן והבנת תפקידו בבעירה על-ידי אנטואן לבואזיה, ניתן הסבר מספק לתהליך הבעירה ללא הזדקקות לפלוגיסטון. יחד עם זאת, נדרש זמן עד שביטול הפלוגיסטון הפך לנחלת הכלל. הכימאי ג'וזף פריסטלי המשיך לדבוק בתיאורית הפלוגיסטון עד סוף ימיו. הנרי קבנדיש פיקפק בנכונות השינוי בפרדיגמה, אך מרבית הכימאים בני אותה תקופת דחו את תיאורית הפלוגיסטון והעדיפו את הסברו של לבואזיה.