פכירת אצבעות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פכירת אצבעות היא מחוות גוף שבה מכופפים, מותחים או מניעים את פרקי האצבעות, וכן מפרקים אחרים בגוף, כך שישמיעו צליל חד כשל פיקוק או היסדקות. כדי להפיק צלילים אלה, אנשים רבים נוהגים לכופף או להניע את אצבעות ידיהם לתנוחות בלתי רגילות. לדוגמה, מושכים את האצבעות לאחור, אל עבר גב היד, או החוצה מכף היד.
בסרטי קולנוע מוקדמים רבים הוצגה פכירת האצבעות כאופיינית לדמויות קשוחות ומחוספסות, וסימלה בדרך כלל איום באלימות. דימוי זה זכה אחר כך לפרודיה בסרטי הנפשה רבים.
המנגנון הפיזי של פכירת האצבעות אינו ידוע. ישנן כמה סברות מקובלות:
- תהליך של קוויטציה (מיעור) בתוך המפרק - התנועה החדה של פכירת האצבעות גורמת לעלייה בנפח ולירידה בלחץ של הנוזל שבתוך המפרק, וכתוצאה מכך נוצרים אזורים דמויי בועות של ריק חלקי בנוזל (קוויטציה). כאשר הלחץ יורד עוד, בועות אלה קורסות או "מתפוצצות" וגורמות לצליל החד המוכר. סברה זו הועלתה בכתב עת רפואי.
- המתיחה הפתאומית של רצועות המפרק.
- שחרור של גז שהיה מומס בתוך נוזל המפרק כתוצאה מהתנועה הפתאומית. זה ההסבר המקובל לצליל שניתן להפיק מכל מפרקי הגוף בכירופרקטיקה.
באירוע בודד של פכירת אצבעות אין נזק רפואי. אין די מחקרים רפואיים שבדקו את הנזק ארוך הטווח של פכירת אצבעות חוזרת ונשנית. לפי מחקר של Castellanos ו-Axelrod, שבדקו 300 חולי דלקת מפרקים, אין קשר סיבתי מוכח בין פכירת אצבעות לדלקת המפרק. עם זאת, הם מצאו אצל קבוצת פוכרי האצבעות נטייה להתנפחות היד וכוח אחיזה מופחת.
מן הצד החיובי, פוכרי אצבעות רבים מדווחים על תחושת שחרור ויכולת תנועה מוגברת אחרי פכירת האצבעות. כאשר פוכרים את האצבעות, מגורים גידי Golgi (קבוצה של קצות עצבים המעורבים בתחושת התנועה) והשרירים המקיפים את המפרק נרגעים.
