פיזיקה קוונטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפיזיקה הקוונטית היא מושג, שבו משתמשים על מנת להבדיל תורות פיזיקליות מסוימות מהפיזיקה הקלאסית. "פיזיקה קוונטית" היא כותרת-גג לתאוריות פיזיקליות מהמאה ה-20, אשר הנחותיהן ומסקנותיהן מתבססות על מכניקת הקוונטים, וסותרות באופן חד-משמעי ומוחלט את המכניקה הקלאסית של ניוטון ואת האלקטרודינמיקה הקלאסית של מקסוול.

הפיזיקה הקוונטית מאחדת את התורות הבאות:

• מכניקה קוונטית - QM;
• אלקטרודינמיקה קוונטית - QED, שפותחה על ידי פיינמן בשנות ה-40 ושמתארת את הכוח האלקטרומגנטי באופן קוונטי;
• פלאוודינמיקה קוונטית - QFD, שמתארת את הכוח הגרעיני החלש;
• כרומודינמיקה קוונטית - QCD, שמתארת את הכוח הגרעיני החזק;
• המודל הסטנדרטי - תאוריה המשלבת ומסכמת את כל התורות לעיל, במסגרת אפיון האינטראקציות כהחלפת חלקיקים. מבחינה ניסיונית, זו אחת התורות המוצלחות ביותר שידעה הפיזיקה.

כמו כן, לתוך הפיזיקה הקוונטית נכנסות גם "תורות מאוחדות" (GUTs) למיניהן, אשר שואפות להציג את ארבעת כוחות היסוד של הטבע כהיטלים שונים של כוח אחד ומאוחד. כיום, הפיזיקה הקוונטית איננה כוללת את השפעות הכבידה, ובעיה זו נחשבת לאחת הבעיות הגדולות של הפיזיקה כיום: לפתח תאוריה קוונטית של הכבידה ("קוונטיזציה של הכבידה"), ולאחד בתורה אחת את הפיזיקה הקוונטית ותורת היחסות הכללית.