פוליטיקה של מאוריטניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המבנה הפוליטי של מאוריטניה הוא רפובליקה בממשל צבאי, בה יושב ראש המועצה הצבאית לצדק ולדמוקרטיה המשמש כראש המדינה וכראש הממשלה. הרשות המבצעת היא הממשלה, ההרשות המחוקקת מפוצלת בין הממשלה לבין שני בתי הפרלמנט, האספה הלאומית, והסנאט.
לדמויות מפתח הייתה השפעה מכרעת על הפוליטיקה של מאוריטניה - כוח פוליטי אפקטיבי במדינה מותנה בשליטה במשאבים; דימוי ציבורי של בעל יכולת ואינטגריטי; ושיקולים אתניים, שבטיים, משפחתיים ואישיים. הסכסוכים בין המורים הלבנים, המורים השחורים וקבוצות אחרות, המתמקדות בשפה, שליטה בקרקע ובסוגיות אחרות, ממשיכים לאיים על האחדות הלאומית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ממשל פוליטי
הביורוקרטיה הממשלתית מורכבת ממשרדי ממשלה מסורתיים, סוכנויות מיוחדות וחברות חצי-ממשלתיות. משרד הפנים שולט במערכת של מושלים אזוריים ומקומיים המעוצבת בדומה למערכת הממשל המקומי הצרפתית. מאוריטניה מחולקת לשלושה עשר מחוזות (וילאיה), ביניהם מחוז הבירה נואקשוט. השלטון האפקטיבי נותר בידי הממשלה המרכזית, אך מאז 1992 נערכים צעדים מוגבלים של ביזור.
[עריכה] היסטוריה פוליטית
לאחר השגת העצמאות מצרפת, בשנת 1960, הנשיא מוקתר אולד דאדה, שמונה במקור על ידי הצרפתים, חוקק בשנת 1964 חוקה שהפכה את מאוריטניה למדינה חד מפלגתית עם שלטון נשיאותי סמכותני. מפלגתו של דאדה עצמו, מפלגת העם המאוריטנית (Parti du Peuple Mauritanien, PPM) הפכה למפלגה השלטת. הנשיא הצדיק את החלטתו בכך שמאוריטניה עוד איננה מוכנה לשלטון רב מפלגתי בסגנון מערבי. תחת משטר חד מפלגתי זה, דאדה נבחר מחדש בבחירות ללא מתחרים בשנים 1966, 1971 ו-1976. הוא הודח בהפיכה ללא שפיכות דמים ב10 ביולי 1978.
ועדה של קציני צבא שלטיה במאוריטניה מיולי 1978 ועד אפריל 1992. משאל עם אישר את החוקה הנוכחית ביולי 1991.
[עריכה] שלטונו של מאויה אולד סידאחמד טאיא (1984-2005)
מאויה אולד סידאחמד טאיא עלה לראשות המדינה של מאוריטניה לראשונה ב12 בדצמבר 1984, בעקבות הפיכה נוספת, גם היא ללא שפיכות דמים. טאיא עמד בראש ועדת קצינים ששלטה במדינה. הוא אף זכה, בראשות המפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית חברתית (Parti Républicain Démocratique et Social, PRDS), בבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות, שנערכו באפריל 1992, בעקבות אישור החוקה הנוכחית במשאל עם ובבחירות שלאחריהן, בשנת 1997.
המפלגות, שהיו בלתי חוקיות בתקופת הממשל הצבאי, זכו ללגיטימציה מחודשת כאשר הממשל האזרחי הושב על כנו. בבחירות בשנת 1992 השתתפו 16 מפלגות פוליטיות עיקריות; בשנת 2004 היו פעילות 12. מבין הקבוצות הקטנות המרובות, מתבלטות שתי מפלגות אופוזיציה עיקריות:
- אספת הכוחות הדמוקרטיים (the Rally of Democratic Forces, RFD)
- פעולה לשינוי (Action for Change, AC) הנחשבת בדרך כלל למפלגתם של ההרטינים.
רוב מפלגות האופוזיציה החרימו את הבחירות הראשונות ב-1992, ובמשך קרוב לעשור, ה-PRDS שלטה בפרלמנט. האופוזיציה השתתפה בבחירות עירוניות בינואר-פברואר 1994, ובבחירות העוקבות לסנאט, בהן זכתה ליצוג ברמה המקומית ולמושב אחד בסנאט. מתוך התחשבות בשינוים פרוצדורליים ובהישגי האופזיציה בבחירות המוניציפליות והארציות, רוב המשקיפים המקומיים החשיבו בחירות אלו כפתוחות ושקופות.
באוקטובר 2001, נערכו בפעם השלישית הבחירות לרשות המחוקקת ובפעם החמישית לרשויות המוניציפליות מאז כינון המערכת הרב-מפלגתית. בנסיון להדוף טענות רווחות על זיופי בחירות, נקטה הממשלה במספר אמצעים לשמירה על טוהר הבחירות, ביניהם פרסום רשימת בוחרים וכרטיסי בוחר קשים לזיוף. 15 סיעות אופוזיציה הסירו את החרם שהטילו על הבחירות, וזכו ב-11 מושבים באספה הלאומית (מתוך 81), וב-15% מהמושבים ברשויות המוניציפליות. המפלגה השלטת, ה-PRDS, בשילוב עם שתי מפלגות קואליציה, זכתה ביתרת המושבים.
בבחירות הדמוקרטיות השלישיות לנשיאות, ב-7 בנובמבר 2003, התמודדו שישה מועמדים שייצגו מגוון רקעים ועמדות פוליטיות, וביניהם היו האישה הראשונה וההראטין הראשון. הנשיא טאיא זכה בבחירות עם 67.02% מקולות המצביעים, לפי הספירה הרשמית, ומוחמד חונה אולד האידלה הגיע למקום השני.
טאיה הכיר בישראל וכונן עימה יחסים דיפלומטיים מספר שנים לפני נפילתו, וכך הפכה מאוריטניה למדינה השלישית שעשתה זאת מבין מדינות הליגה הערבית (לאחר מצרים וירדן). כמו כן, הוא שיתף פעולה עם ארצות הברית במאבק נגד הטרור, והואשם על ידי ארגוני זכויות אדם בכך שהפריז באיום הטרור למטרות גאופוליטיות.
[עריכה] ההפיכה הצבאית באוגוסט 2005
ב3 באוגוסט 2005 תפס הצבא המאוריטני, כולל חברים מהמשמר הנשיאותי, נקודות מפתח בבירה נואקשוט, תוך ניצול העדרו של הנשיא טאיא, ששהה בסעודיה כדי להשתתף בלוויתו של המלך פאהד. ההפיכה הייתה ללא אבידות בנפש. הקצינים, שקראו לעצמם המועצה הצבאית לצדק ולדמוקרטיה, הכריזו כי 'הכוחות המזויינים וכוחות הבטחון החליטו פה אחד לשים קץ לפעולות הדיכוי של הממשל הנוכחי, מהם סבל עמנו במהלך השנים האחרונות'[1].
מאוחר יותר הכריזה המועצה הצבאית כנשיא על קולונל מוחמד ואל, מפקד המשטרה הלאומית מאז 1987, ונקבה בשמם של 16 קצינים אחרים כחברי המועצה.
ואל נחשב בעבר לבן ברית של הנשיא לשעבר טאיא, סיע לו בהפיכה שהביאה אותו לשלטון לראשונה בשנת 1984, ושימש כאחראי האבטחה שלו. הבגידה רמת הדרג, כמו גם היעדר שפיכות הדמים במהלך ההפיכה, מרמזים על אי שביעות רצון מתפקוד הנשיא בכל דרגי הממשלה.
המועצה הכריזה על ארגון בחירות כתום שנתיים מיום ההפיכה.
