פוליביוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פוליביוס (בערך 203 לפנה"ס עד 120 לפנה"ס, ביוונית & Pi;ολυβιος, באנגלית Polybius). ההיסטוריון המדעי והחשוב ביותר שכתב בעת העתיקה (ביחד עם תוקידידס והירונימוס איש קרדיאה.) היה היסטוריון של אגן הים התיכון, שחיבר סדרה בת כעשרים כרכים בשם "ההיסטוריות" או "עליית ההגמוניה הרומית", אשר מתאר את התקופה בין שנת 220 לפנה"ס לשנת 146 לפנה"ס, מתוך מפעלו העצום שרדו עד לימינו אנו כחמישה כרכים.

[עריכה] חייו

פפוליביוס השתייך למעמד השליט, וזכה להזדמנויות להתנסות בענייני צבא ושלטון. רוב פעילותו הפוליטית הוקדשה לשימור עצמאותה של הליגה האכאית. בתור הנציג הבכיר של מדיניות הניטרליות בעת מלחמת הרומאים בפרסאוס ממקדוניה, הוא הפך חשוד בעיני הרומאים, ולכן נכלל בין אלף האצילים האכאים שנלקחו לרומא כבני-ערובה בשנת 166 לפנה"ס, והוחזקו שם במשך שבע-עשרה שנה.

ברומא, הודות לחינוכו המעולה, התקבל יפה אצל המשפחות הנכבדות ביותר, ובמיוחד בביתו של אימיליוס פאולוס, המנצח במלחמה המקדונית הראשונה, אשר הפקיד בידי פוליביוס את חינוך בניו, פאביוס וסקיפיו הצעיר. לימים, הודות להתערבותו של סקיפיו בשנת 150 לפנה"ס, קיבל פוליביוס רשות לשוב ליוון, ואולם בשנה שלאחר מכן ליווה את סקיפיו לאפריקה במסעו הצבאי, ונכח בעת כיבוש קרתגו, שאותו תיאר בספרו.