סילי פרידום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סִילִי-פְרִידוֹם Sully Prudhomme (16 במרץ 1839 - 7 בספטמבר 1907) שמו הספרותי של רנה פרנסואה ארמן פרידום (René François Armand Prudhomme), משורר צרפתי. זכה בפרס נובל לספרות לשנת 1901 (השנה הראשונה שבה חולק הפרס). בהודעה לעיתונות שפרסמה האקדמיה השבדית, נומקה זכייתו: "כהוקרה מיוחדת עבור היצירה הפיוטית אשר מדגישה את האידאליזם הנעלה, את השלמות האומנותית ושילוב נדיר של איכויות הלב והשכל".
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
סילי פרידום נולד ב-16 במרץ 1839 בפריז, צרפת בשם רנה פרנסואה ארמנד. הוא היה בנו של חנווני צרפתי ושאף להיות מהנדס או מדען, אך מאחר וסבל ממחלה בעין, נאלץ כעבור זמן קצר, להפסיק את לימודיו במכון הטכנולוגי. הוא התחיל ללמוד ספרות, וסיים לימודים אלה בהצטיינות יתרה בשנת 1857. במשרה הראשונה שלו, התקבל לעבוד כפקיד במשרד בית חרושת. לאחר שעבד בחוסר הצלחה תקופת בינים קצרה, הוא פרש מהתעשייה בשנת 1860 בכדי לחזור ללימודים. הוא למד וסיים בהישגים לא מרשימים לימודי משפטים, ועבד במשרד פרקליטים. במקביל גם למד לימודי פילוסופיה.
בשנת 1870, בתחילת המלחמה בין צרפת ובין גרמניה, התנדב לשירות צבאי, אך חלה ושב מהחזית כשהוא משותק בחלק גדול מגופו. השתקמותו נמשכה זמן רב מאוד.
פרידום היה חבר בארגון סטודנטים בשם "Conference La Bruyère", ובמסגרת ארגון זה, השתתף בפגישות שגרמו לו להתחיל לכתוב שירה. בשנת 1865 פרסם פרידום את ספר השירים הראשון שלו: "חרוזים ושירים" ("Stances et Poèmes"). ספר שביסס את המוניטין של פרידום, בעקבות בקורת חיובית מאוד מאת המבקר הצרפתי החשוב של המאה ה-19 שרל אוגוסטין סן-בווה (Charles Augustin Sainte-Beuve).
פרידום היה ממנהיגי החברים של אסכולת הפרנס (Parnassian), (אסכולת משוררים בספרות הצרפתית, במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, שדגלה בדקדקנות אסתטית, מקצבית, ואלגנטית בבחירת המלה בשירה. והייתה ביסודה אסכולת תגובת נגד השירה הרומנטית), ובמיוחד היה פרידום נאמן לעקרונותיה האסתטיים של אסכולת הפרנס. מקוריותו של פרידום הייתה בעיקר בניסיונו לבטא את התגליות המדעיות של זמנו בשירה.
שיריו המוקדמים של פרידום, כגון: "חרוזים ושירים" (Stances et Poèmes, 1865), "הגורלות" (Les Destines 1872), היו בעלי אופי מלנכולי. יצירותיו המאוחרות יותר עסקו בתאוריות מדעיות ופילוסופיות. המפורסמות שבהן, הפואמות: "הצדק" (La Justice ,1878), ו"האושר" (Le Bonheur, 1888), היו בעלי אופי של אסכולת הפרנס.
פרידום גם תרגם את ספרו הראשון של המשורר היווני לוקרטיוס (Lucretius) , "על טבע היקום" (De Rerum Natura).
בשנת 1881 פרידום נבחר כחבר אקדמיה הצרפתית, ונשאר חבר בה עד שנפטר.
בשנת 1901 הוענק לפרידום פרס נובל בספרות. זכיתו של פרידום בפרס לוותה במחאות של החושבים שאת הפרס היו צריכים להעניק לסופר הרוסי לב ניקולייביץ' טולסטוי. 42 סופרים ואומנים שבדיים חתמו על כרוז מחאה בענין זה. המחאה נעשתה מתוך טעות, כי טולסטוי לא קיבל את הפרס בגלל בעיה טכנית - המועמדות שלו הוגשה בצורה לא תקנית וחברי ועדת הפרס לא היו זכאים לעלות מועמדים מטעמם.
סילי פרידום נפטר ב-7 בספטמבר 1907 ב-Châtenay-Malabry, בקרבת פריז.
[עריכה] מבחר מיצירתו
[עריכה] שירה
- חרוזים ושירים / Stances et Poèmes, 1865 – כולל את שירו המפורסם ביותר: "האגרטל השבור" / "Le Vase Brisé"
- חסר ליאות / Les epreuves, 1866
- מתוות איטלקיות / Croquis Italiens, 1866-68
- הבדידויות / Les Solitudes, 1869
- רשמי המלחמה / Impressions de la guerre, 1870
- הגורלות / Les Destins, 1872
- התקוממות הפרחים / La Révolte des fleurs, 1872
- צרפת / La France, 1874
- ביטויי אהבה חסרי ערך / Les Vaines Tendresses, 1875
- הצדק (פואמה) / La Justice, 1878
- האושר (פואמה) / Le Bonheur, 1888
- שרידי אוניה טרופה / Les Epaves, 1908 - הודפס לאחר שנפטר–אוסף מעורב משיריו
[עריכה] פרוזה
- יצירותיו של סילי פרידום (פרוזה ושירה), 8 כרכים / Oeuvres de Sully Prudhomme, 1883-1908
- מה אני יודע? (פילוסופיה) / Que sais-je?, 1896
- צוואה פיוטית (מסות / מאמרים) / Le Testament Poétique, 1901
- הדת האמיתית של פסקל (מסות / מאמרים) / La vraie religion selon Pascal, 1905
- יומן אינטימי: מכתבים- מחשבות (יומן) / Journal intime: lettres-pensee, 1922
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: — |
פרס נובל לספרות 1901 |
הבא: תאודור מומזן |
