נושא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתורת התחביר מחלקים את המשפט לשני חלקים עיקריים, הנושא (סובייקט), שהוא מה שמדברים עליו, והנשוא (פרדיקט), שהוא מה שאומרים על הנושא. קשה מאוד למצוא הגדרה מדויקת של מושג הנושא שתהיה מוסכמת על כל החוקרים (או על רובם); באופן כללי מאוד אפשר לומר שהנושא הוא הישות שמבצעת את הפעולה שמובאת בנשוא, או שמצבה מתואר בנשוא:

הילד אכל תפוח.

הילד גבוה.

הביטוי "מבצע הפעולה" הוא מטעה. במשפט סביל, כגון "החברה הוקמה בידי יוסי כהן", יש היפוך בין מבצע הפעולה לנושא; בדוגמה, החברה היא נושאו של הפועל "הוקמה", אף על פי שמי שביצע את הפעולה במובן המהותי הוא יוסי כהן. במשפטים אחרים לא ברור מי ביצע את הפעולה, או אם יש בכלל מבצע לפעולה:

האש כובתה.

הילד נפל.

בשפה העברית קל במקרים רבים לזהות את הנושא במשפטים פעליים, מאחר שהפועל בעברית מסכים עם הנושא במין ובמספר; לכן המילה שאם נשנה את מינה או את מספרה ניאלץ לשנות גם את הפועל במשפט היא הנושא. לדוגמה:

הילד אכל את התפוח.

הילד אכל את התפוחים.

הילדים אכלו את התפוח.

הפועל השתנה רק כששינינו את מספרה של המילה "הילד", ולכן במשפט המקורי "הילד" הוא הנושא. בשפות רבות (שבדית, למשל) אין התאמה בין הנושא לפועל, ובשפות אחרות (שפות ארגטיביות, כמו בסקית) הפועל מתאים דווקא למושא, או לנושא ולמושא גם יחד; לכן הכלל שניתן לעיל לא יכול לשמש כבסיס להגדרה אוניברסלית.