משתנה קפאידי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משתנה קפאידי כוכבי ענק המשתנים במחזור קבוע, ובעלי עקומת בהירות האופיינית להם. קרויים על שם הכוכב דלתא קפאוס
בשנת 1912 גילתה האסטרונומית הנרייטה ליויט כי קיים קשר בין זמן המחזור של משתנה קפאידי לבין הבוהק המוחלט שלו. תגלית זו איפשרה את השימוש במשתנים קפאידים כנרות תיקניים למדידת מרחקים ביקום, דבר שאיפשר בשל הבוהק הגבוה שלהם להרחיב את מדידת המרחקים לטווחים גדולים יותר.
האסטרונום אדווין האבל גילה ב־1929 משתנים קפאידים בגלאקסיה הסמוכה אנדרומדה. כך הסתבר במדובר בגלאקסיה נוספת לשביל החלב, ולא לערפילית בתוכו.
הקשר בין זמן המחזור של קפאיד לבוהק המוחלט שלו נתון על ידי הנוסחה Ma= -2.81 log(C) - 1.43 כשזמן המחזור C נתון בימים. במיכשור הקיים בימינו (2006) ניתן לזהות משתנים קפאידים בגלקסיות במרחק של 60 מיליון שנות אור.
כיום מקובל להניח שקפאידים הם כוכבי ענק שנמצאים בשלבים האחרונים של חייהם. כוכבים אלו סיימו את תקופת הסדרה הראשית בחייהם ומקיימים היתוך גרעיני של הליום בליבתם. מאחר והיתוך הליום רגיש מאד לשינויים בלחץ ובטמפרטורה התהליך אינו יציב. בתחילת מחזור הדחיסות והטמפרטורה בשיאן, ואז בוהק הקפאיד בשיאו. הטמפרטורה הגבוהה גורמת ללחץ גבוה שמפזר את ליבת הכוכב, מוריד את הטמפרטורה ומביא להיתוך איטי יותר. בשל ההאטה ליבת הכוכב מתקרר ונדחסת - וחוזר חלילה.
ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
