משחק ידיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משחק ידיים הוא משחק שיתופי בדרך כלל (להבדיל ממשחק תחרותי), שמטרתו מחיאת כף הדדית, בין שני ילדים או יותר, לצליליו של פזמון. לעיתים קרובות מילותיהם של הפזמונים משובשות ובלתי מובנות לילדים עצמם. אופן מחיאת הכף חוזר על עצמו בדרך כלל בין הפזמונים השונים, מכיוון שמגוון אפשרויות מחיאת הכף כשלעצמו מוגבל. מגבלה נוספת היא הסימטרייה הכרוכה בהיות המשחק שיתופי.
הילדים עשויים למחוא את כף יד ימין מעל כף יד שמאל של בן הזוג למשחק, כאשר היד השנייה מבצעת את הפעולה ההפוכה, או למחוא את כף יד שמאל מעל כף יד ימינו של בן הזוג. הילד יכול למחוא כפיים עם עצמו, למחוא כף יד ימין אל מול יד ימין של בן הזוג, יד שמאל אל מול שמאל, או את שתי הידיים בו זמנית מול שתי הידיים של בן הזוג. תנועה נוספת היא הידוק הידיים וליטוף ידיו המהודקות של בן הזוג, בתנועה מימין לשמאל או משמאל לימין.
משחקי ידיים משפרים את הקואורדינציה ואת תפיסת המרחב. אף על פי שהם אינם תחרותיים ביסודם, וסיום הפזמון מהווה השג עבור כל המשתתפים בגרסה השיתופית, המשחקים מאתגרים זה את זה בהגבירם את קצב המשחק, ומכבדים את אלו המצליחים לעמוד בקצב גבוה יותר.
הגרסה השיתופית מערבת בדרך כלל שני משתתפים. בגרסה התחרותית, המערבת בדרך כלל מספר רב יותר של משתתפים, התנועות מוגבלות לתנועות א-סימטריות הנעות במעגל: למשל, המשחקים עומדים כאשר כף יד ימינם מונחת מעל כף יד שמאלו של המשתתף שלימינם. בכל הברה של השיר חובט משתתף אחד באמצעות כף ידו הימנית על כף ידו השמאלית, ואגב כך חובט על כף ידו הימנית של המשתתף שלשמאלו. בהברה הבאה, תורו של המשתתף שכף ידו נחבטה לחבוט הלאה. המשתתף שכף ידו נחבטה אחרונה מפסיד. אם המשתתף שאמור להפסיד רואה את הנולד ומספיק להזיז את כף ידו בזמן, כך שהמשתתף שלימינו חובט על כף ידו השמאלית, המשתתף שחבט על ידו שלו הוא המפסיד. המפסיד יוצא מן המעגל והמשחק נמשך לסיבוב נוסף. המשחק עשוי להפוך אלים בה במידה שהוא עשוי להפוך מהיר, עם הצטמצמות המעגל.
מכיוון שרוב הילדים אינם סופרים את מספר ההברות בשיר, ויתכן שאינם יודעים למצוא שארית, ומכיוון שהמשחק מתבצע בקבוצות גדולות שגודלן משתנה מתור לתור, הרי שבפועל, אף על פי שזהות הצמד המתחרה בסיום השיר דטרמיניסטית, הילדים מתייחסים אל זהות הצמד כאל מעין הגרלה אקראית, דמויית אן דן דינו.
