מריו לנצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מריו לנצה (31 בינואר 1921 -7 באוקטובר 1959), זמר טנור וכוכב סרטים אמריקאי.

הוא נולד בפנסילבניה בשם אלפרדו ארנולד קוקוצה. הוא החל לשיר בגיל צעיר בהפקות מקומיות עד שיום אחד שמע אותו המנצח המפורסם סרגיי קוסביצקי, שנתן לו מילגה ללימודים בטנגלווד. קוסביצקי אמר ללנצה כי קול כמו שלו מתגלה פעם במאה שנים.

לנצה נתן את הופעת הבכורה שלו בטנגלווד ב7 באוגוסט 1942, באופרה "נשות וינדזור העליזות" של ניקולאי, וזכה לביקורות נלהבות. בניו יורק טיימס נכתב עליו, כי "טנורים בודדים יכולים להשתוות לקולו מבחינת איכות, חמימות ועוצמה".

הקריירה האופראית שלו נקטעה בגלל גיוסו לצבא במלחמת העולם השניה. הוא שירת בחיל האוויר בהופעות לפני חיילים.

בשנת 1945 הופיע בסדרת תכניות ב CBS ופתח במסע קונצרטים ברחבי ארצות הברית, קנדה ומקסיקו. בקונצרט ב"הוליווד בול" שמע אותו לואיס ב. מאייר, מנהל מטרו גולדווין מאייר, שהחתים אותו על חוזה לשבע שנים. זו הייתה נקודת מפנה בקריירה הקצרה של לנצה, ששינה את שמו לקראת ההופעות בסרטים למריו לנצה, בהוקרה לאמו, מריה לנצה.

[עריכה] לנצה ככוכב סרטים

לנצה לא היה שחקן גדול. בכל סרטיו הפגין את כשרונו הייחודי - קול הטנור שלו. שני סרטיו הראשונים "נשיקת חצות" ו-THE TOAST OF NEW ORLEANS היו הצלחות גדולות וב1951 הופיע בסרטו המפורסם ביותר, "קארוזו הגדול", כאנריקו קארוזו. לנצה היה אז בשיאו. הוא הוכתר על ידי השבועון טיים כאליל וכמלך עולם תקליטי הפופ, הרבה לפני אלביס פרסלי והחיפושיות.

בשנת 1954 הופיע בסרט "הנסיך הסטודנט". הוא הסתכסך עם הבמאי ועם האולפן ופוטר. במקומו הובא שחקן אחר אבל קולו של לנצה מופיע בפס הקול של סרט זה. פיטוריו של לנצה סימנו את תחילת ההתדרדרות שלו. הוא החל לעלות במשקל ולצרוך אלכוהול. בשנת 1956 הופיע פעם אחרונה בהוליווד בסרט "סרנדה", שלא הצליח כקודמיו.

ב- 1957 החליט לנצה החליט לעזוב את הוליווד ולעבוד באיטליה. הוא הופיע בסרט "שבע הגבעות של רומא" (הידוע גם כ"אריוודרצ'י רומא") והופיע בקונצרטים רבים ברחבי אירופה. בריאותו החלה להתערער . הוא סבל מהתקף לב ובעקבותיו מדלקת ריאות ותסחיף ריאתי. הוא מת ברומא בגיל 38.

לאחר מותו היו שמועות שהוא נרצח על ידי זריקת רעל בהוראתו של המאפיונר לאקי לוצ'יאנו לאחר שסירב להופיע בקונצרט לכבוד המאפיה.שמועות אלה לא הוכחו עד היום. אשתו ההמומה של לנצה חזרה לארצות הברית ומתה כעבור 4 חודשים ממנת יתר של סמים.

הקריירה של לנצה הייתה קצרה וטרגית. נער פשוט שעלה במהירות לשיאים וסיים חייו בגיל צעיר.

[עריכה] טריוויה

• מריה קאלאס אמרה על לנצה: "האכזבה הגדולה ביותר שלי הייתה, שלא התאפשר לי להופיע עם הטנור הטוב ביותר ששמעתי".

• פלאסידו דומינגו, לוצ'אנו פאווארוטי, חוסה קאררס ואנדראה בוצ'לי אמרו, כי לאורך כל הקריירה משמש להם לנצה כהשראה.

• לנצה נולד בשנת 1921, השנה בה נפטר קארוזו. מעריציו מאמינים כי היילוד מריו ירש את קולו מקארוזו וכי רק קולו היה שווה לזה של קארוזו.

• כשהומצא התקליטור על ידי חברת פיליפס היה קולו של לנצה הראשון שהועבר לתקליטור.