מעכב מונואמין אוקסידאז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מעכבי מונואמין אוקסידאז (באנגלית: Monoamine oxidase inhibitors, בראשי תיבות: MAO-I) הם משפחת תרופות החוסמות את פעילות האנזימים מונואמין אוקסידאז (MAO).

ישנם שני סוגים של האנזים: MAO-A מפרק את המוליכים העצביים סרוטונין ונוראדרנלין ואת החומר טיראמין. עיכוב אנזים זה מגביר את זמינותם של נוירוטרנסמיטורים אלו באתרים פרהסינפטיים בקצות העצבים ועקב כך מגביר את שחרור חומרים אלו לסינפסה. להעלאת רמות סרטונין ונוראדרנלין לאורך זמן השפעה אנטי-דיכאונית ולפיכך משמשים מעכבי MAO-A כתרופות אנטידיכאוניות.

MAO-B מפרק את המוליך העצבי דופאמין. תרופות מעקבות MAO-B מגבירות את כמויות הדופאמין בצורה דומה לפעילות MAO-A על סרטונין ונוראדרנלין ובכך משמשות לטיפול בתסמיני מחלת הפרקינסון.

לתרופות אלו פרמקוקינטיקה (קצב זמינות ביולוגית) מורכבת. השפעתם נמשכת גם לאחר שלא ניתן לאתר ריכוז שלהם בדם. מבחינה קלינית, אינטראקציה עם תרופות אלו עלולה להתרחש עד שלושה שבועות מרגע הפסקת הנטילה שלהם. ל MAO-I אינטראקציה מסוכנת עם מזונות עשירים בטיראמין (שמרי בירה, גבינות בשלות, גבינות קשות, יוגורט, אבוקדו, בננות, פול, הרינג, כבד עוף ובקר, נקניקים, שקדים, תאנים, שוקולד, וכן קפה, בירה, יין אדום ועוד). יש להמנע מאכילה מופרזת של מזונות אלו בזמן השימוש בתרופות אלו ולפחות שלושה שבועות לאחר הפסקתם. ל-MAO-I אינטראקציה קטלנית עם משפחת תרופות אנטי-דיכאוניות נוספת (SSRIs) וחל איסור מוחלט על מתן משולב של תרופות אלו בטווח של לפחות שלושה שבועות.