מילוש פורמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יאן תומאש פורמן (נולד 18 בפברואר 1932), הידוע יותר בשם מילוש פורמן הוא במאי קולנוע ותסריטאי ממוצא צ'כי הפועל כיום בארצות הברית. סרטיו הראשונים, אשר נוצרו בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית, הושפעו מהזרם הנאו ריאליסטי בקולנוע. בתקופת יצירתו המאוחרת יותר, בארצות הברית, יצר מספר סרטים אשר זכו להצלחה רבה והתמחה במיוחד בסרטים ביוגרפים. זכה פעמיים בפרס האוסקר בקטגורית "הבמאי הטוב ביותר" בסרטים קן הקוקיה (1975) ואמדאוס (1984). פורמן הוא בין הבמאים הבודדים בהיסטוריה שהצליחו בארץ מולדתם, היגרו לארצות הברית וזכו גם בארצות הברית להצלחה אמנותית ומסחרית.

נולד בעיר צ'אסלב שבצ'כוסלובקיה לאב יהודי ולאם פרוטסטנטית. התייתם בגיל צעיר לאחר שהוריו נספו בשואה בשל יהדות האב. הוא ואחיו גודלו על ידי קרובים וחברים. לאחר המלחמה, למד בפנימיה בעיר המרחצאות פודברדי. באותה עת, למדו גם באותו בית הספר, ואצלב האוול והאחים משין. שם החל פורמן לגלות ענין בקולנוע ובמיוחד בקומדיות של צ'רלי צ'פלין ובאסטר קיטון ובמערבונים של ג'ון פורד. לאחר מכן, למד בימוי קולנוע בבית הספר לקולנוע בפראג. מסוף שנות החמישים החל לכתוב תסריטים ואף ביים ב-1960 סרט ראשון (Laterna Magika II). ב-1963 ביים שני סרטים. "Konkurs" (תחרות כשרונות) ו"Kdyby ty muziky nebyly" (אם לא למען המוזיקה), שניהם על פי תסריט שלו ושל איוון פאסר. ב-1964 ביים את "Cerný Petr" (פטר השחור) וב-1965 יצא למסכים הסרט אשר הביא לו את הפרסום הראשוני, אהבותיה של בלונדינית (Lásky jedné plavovlásky). ב-1967 ביים את סרטו נשף מכבי האש (Horí, má panenko), אשר זכה גם הוא להצלחה רבה בצ'כוסלובקיה. שני סרטים אלו היו קומדיות אשר לגלגו בעדינות על המשטר הקומוניסטי תוך סימפטיה לגיבורים הפרובינציאלים והתמימים. פורמן יצר בסרטים אלו סגנון חדש, אשר לא היה קיים עד אז בקולנוע הצ'כוסלובקי וסלל בכך את הדרך לגל חדש של במאים מקומיים.

באוגוסט 1968, בעת הפלישה של כוחות ברית ורשה לצ'כוסלובקיה, אשר סיימה את האביב של פראג, שהה פורמן בפריז וניהל משא ומתן במטרה להפיק סרט בארצות הברית. האולפן הצ'כי בו עבד פיטר אותו בטענה שעזב את גבולות צ'כוסלובקיה בניגוד לחוק ופורמן היגר לארצות הברית .

ב-1971 ביים פורמן את סרטו הראשון בארצות הברית התפשטות (Taking Off). הסרט שהופק על ידי אולפני יוניברסל בתקציב נמוך וללא כוכבים בולטים, היה קומדיה אשר תארה את פער הדורות בחברה הבורגנית האמריקאית על רקע התנועה האנטי ממסדית אשר סחפה חלק ניכר מהדור הצעיר בארצות הברית בשנות השישים. הסרט זכה לשבחי הביקורת, במיוחד האירופאית, אך לא זכה להצלחה מסחרית.

ב-1972 השתתף פורמן, יחד עם עוד שבעה במאים נודעים (ביניהם קון איצ'יקווה, ארתור פן, קלוד ללוש וג'ון סלזינג'ר) בפרויקט אשר תעד את הפן הספורטיבי של אולימפיאדת מינכן ונקרא "Visions of Eight".

ב-1975 זכה פורמן להצלחתו הגדולה הראשונה כאשר ביים את קן הקוקיה (One Flew Over the Cuckoo's Nest) על פי ספרו של קן קיזי. הסרט אשר מתרחש ברובו בין כתלי בית חולים לחולי רוח, היה קומדיה אנטי ממסדית וזכה בחמישה פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והתסריט המבוסס על סיפור הטוב ביותר. שני השחקנים הראשיים, ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר זכו בפרס על משחקם. הסרט זכה בפרסים רבים אחרים, כולל פרס גלובוס הזהב בשש הקטגוריות החשובות ביותר.

סרטו הבא של פורמן הופק רק לאחר ארבע שנים, ב-1979. הייתה זו הגירסה הקולנועית למחזמר שיער (Hair). הסרט זכה להצלחה נאה, אם כי לא הצליח לשחזר את הצלחתו של המחזמר.

ב-1981 ביים את הסרט התקופתי הארוך רגטיים (Ragtime), על פי ספרו של א.ל. דוקטורוב. הסרט היה סרטו האחרון של כוכב העבר הוותיק ג'יימס קגני ועלילתו עסקה במאבק בין גזעי על רקע החברה הגבוהה של ניו יורק בראשית המאה העשרים. הסרט הופק בתקציב גדול ולא עמד בציפיות ממנו. היה מועמד בשמונה קטגוריות של פרס האוסקר אך לא בקטגוריות הנחשבות כעיקריות.

ב-1984 זכה פורמן בהצלחתו הגדולה השנייה לאחר שביים שוב סרט תקופתי רחב יריעה. הפעם היה זה הסרט אמדאוס (Amadeus) אשר התבסס על מחזהו של פיטר שייפר (כתב גם את התסריט) ונסב סביב הביוגרפיה של המלחין וולפגאנג אמאדאוס מוצרט. הסרט, אשר הציג את מוצרט כגאון ילדותי ומתוסבך, התמקד במיוחד ביחסי הגומלין שלו עם המלחין אנטוניו סליירי. הסרט זכה בשמונה פרסי אוסקר, ביניהם הפרס על הסרט הטוב ביותר והבימוי הטוב ביותר. מוריי אברהם זכה בפרס על השחקן הראשי הטוב ביותר לאחר שגם השחקן הראשי השני בסרט, טום הולסה היה מועמד באותה קטגוריה. הסרט, אשר מתרחש בוינה, צולם בפראג. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1968 בה ביקר פורמן במולדתו. בסרט השתתפו מספר שחקנים צ'כים בתפקידי משנה פעוטים, ביניהם גם השחקנית הצ'כית חנה ברייכובה (אחות אשתו הראשונה של פורמן), אשר שיחקה בתפקיד הנשי הראשי בסרטו המפורסם הראשון של פורמן, "אהבותיה של בלונדינית".

ב-1989 יצא למסכים סרט תקופתי נוסף בבימויו של פורמן, הפיתויים האסורים של ולמונט (Valmont) על פי ספרו של שודרלו דה לאקלו, "יחסים מסוכנים". הסרט יצא בסמיכות לסרטו של סטיבן פרירס, "יחסים מסוכנים" אשר היה מבוסס על אותו ספר עצמו. למרות הביקורות החיוביות שקבל סרטו של פורמן, נחל סרטו של פרירס הצלחה מסחרית רבה יותר, אולי גם משום שהגיע ראשון לבתי הקולנוע.

לאחר הפסקה של שבע שנים, ביים פורמן ב-1996 את הסרט לארי פלינט - האיש והסקנדל (The People vs. Larry Flynt). הסרט, אשר עסק בביוגרפיה של לארי פלינט - מוציא לאור של מגזין פורנוגרפי, התמקד בגבולות חופש הביטוי ונקט עמדה אוהדת לפלינט ולטוענים לצורך בשמירה על חופש הביטוי בכל מחיר. הסרט אשר הופק על ידי הבמאי אוליבר סטון זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל הקולנוע של ברלין בשנת 1997.

ב-1999 ביים את הסרט איש על הירח (Man on the Moon). הסרט הוא ביוגרפיה של הבדרן והקומיקאי אנדי קאופמן. גם פה, כמו בסרטיו הקודמים ("קן הקוקיה", "אמדאוס" ו"לארי פלינט - האיש והסקנדל"), מתמקד פורמן במאבק בין היחיד האקצנטרי ובין החברה אשר מנסה לדכא אותו ולהחזירו לתלם. בסרט כיכב בתפקיד הראשי ג'ים קרי אשר זכה על משחקו בפרס גלובוס הזהב. לפורמן נולדו באותה עת תאומים והם נקראו אנדרו וג'יימס, כשמות גיבור הסרט והשחקן הראשי בו.

ב-1975 החל פורמן ללמד קולנוע באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק והוא ממשיך ומרצה באוניברסיטה עד היום. אחת הסיבות למספר המועט יחסית של סרטים אותם ביים היא התמקדותו בתקופות שונות בקריירה האקדמית שלו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מילוש פורמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ביוגרפיה (אנגלית)

הקודם: 1974 - פרנסיס פורד קופולה ("הסנדק 2")

זוכה פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר לשנת 1975 - מילוש פורמן ("קן הקוקיה")

הבא: 1976 - ג'ון אווידסן ("רוקי")

הקודם: 1983 - ג'יימס ל. ברוקס ("תנאים של חיבה")

זוכה פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר לשנת 1984 - מילוש פורמן ("אמדיאוס")

הבא: 1985 - סידני פולאק ("זכרונות מאפריקה")