מגניפיקט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מַגְנִיפִיקָט (הטעם על ההברה השנייה) הוא שמו של מזמור נוצרי, הידוע גם בשם שירת מריה. המזמור כתוב בנוסח פרק תהילים, ועל פי המסורת הנוצרית הוא שיר הלל ששרה מריה כשבישר לה המלאך גבריאל כי היא נושאת את ישו ברחמה. הטקסט מופיע בבשורה על פי לוקס, פרק 1, 46-55. מגניפיקט הוא גם שמה של יצירה מוזיקלית שנכתבה על פי אותו הטקסט, ויצירות רבות כאלו נכתבו, בעיקר בתקופות הרנסנס, הבארוק ובמאה העשרים.
[עריכה] שימושי המגניפיקט
המגניפיקט הוא חלק מטקס הערבית (וֶסְפֶּרְס) הנאמר או מושר בכנסייה הקתולית מדי יום, וכן חלק מטקס הערבית בכנסייה האנגליקנית. בכנסייה האורתודוקסית הוא נאמר בימי ראשון.
[עריכה] גרסאות מולחנות
כמה וכמה גרסאות גרגוריאניות נוצרו למגניפיקט בימי הביניים, רובן בפורמט זהה לפרקי תהילים. החל מאמצע המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-17 היה טקסט המגניפיקט הטקסט הפופולרי ביותר מלבד המיסה, והוא זכה לעיבודים פוליפוניים רבים בתקופת הרנסנס. המגניפיקט היה שיאו של הווספרס וכן הושר בחגים חשובים (גם בכנסייה הפרוטסטנטית המוקדמת), והיה צורך בגרסאות רבות בכל המודוסים הכנסייתיים; כתוצאה מכך כמעט ואין מלחין מאותה התקופה שלא הלחין את המגניפיקט לפחות פעם אחת. תומס לואיס דה ויקטוריה כתב שמונה-עשר, פלסטרינה יותר משלושים ואורלנדו די לאסו יותר ממאה.
המגניפיקט שמר על הפופולריות בקרב מלחיני הבארוק, שראו בטקסט הזדמנוות רבות לציור מילים במוזיקה, במיוחד במילים כמו exultavit, deposuit, humilitatem וכו'. המגניפקטים המפורסמים ביותר מן הבארוק המוקדם הם שני העיבודים המעולים מאת מונטוורדי המופיעים בווספרס שלו משנת 1610. דוגמה טובה אחרת האותה התקופה היא המגניפיקט מאת היינריך שיץ, המראה השפעה חזקה של ג'ובאני גבריאלי.
המגניפיקט הידוע ביותר מתקופת הבארוק הוא המגניפיקט של באך, מספר 243 ברי"ב. בגרסה הראשונה במי-במול מז'ור נכללו גם ארבעה כוראלים בגרמנית הקשורים לחג המולד (שלכבודו נכתבה היצירה). כיום מוכרת יותר הגרסה ברה מז'ור, ללא התספות בגרמנית ובשינויי תזמור. כיום יצירה זו היא בין האהובות ביותר של באך, והיא מצטיינת בציורי מילים רבים. לדוגמא: המילים Deposuit potentes de sede מולחנות תמיד במוזיקה יורדת, ואילו המילים et exaltavit humiles במוזיקה עולה; במילים Sicut erat in principio חוזר באך למוזיקת הפתיחה (מה שהיה מאוד לא מקובל אז); כדי לאייר את המילים dimisit inanes מסיים באך את האריה בצליל פיציקטו יחיד, במקום אקורד סיום. כמו כן מצטט באך מנגינה עתיקה של המגניפיקט כקנטוס פירמוס, בפרק Suscepit Israel.
מגניפיקטים מוכרים אחרים מן הבארוק המאוחר נכתבו על ידי ויואלדי ודִיוֹנִיגִ'י אֶרְבָּה - מגניפיקט זה מפורסם בעיקר משום שהנדל שילב אותו באורטוריה שלו ישראל במצרים. טלמן הלחין גרסה גרמנית של המגניפיקט.
במחצית השנייה של המאה ה-18 חלה ירידה בפופולריות של המגניפיקט המולחן; פרגולזי וק. פ. ע. באך כתבו גרסאות מוצלחות של מגניפיקט, והגרסה המוכרת ביותר מאותה התקופה היא בסוף הווספרס מאת מוצרט מ-1780 (מס' 339 ברשימת קכל).
בתקופה הרומנטית כמעט ולא נכתבו מגניפיקטים שלמים (רחמנינוב הלחין גרסה פרבוסלבית של הווספרס הכוללת את טקסט המגניפיקט), אבל במאה העשרים החלו לחזור לנוהג. הדוגמה הבולטת היא המגניפיקט של קז'ישטוף פנדרצקי מ-1974.
[עריכה] הטקסט
אף כי הטקסט המקורי (כמו רוב הברית החדשה) הוא ביוונית, הגרסה הנהוגה בכנסייה הקתולית היא הטקסט הלטיני מתוך תרגום הוולגטה, או לחילופין בשפת המקום.
נפשי מהללת את ה' ורוחי עלזה באלוהים מושיעי. כי ראה בעוניה של שפחתו והנה מעתה כל הדורות יקראו לי לכן 'מבורכת'. כי בכוחו הגדיל לעשות עבורי, ושמו קדוש. וחסדו ליראים אותו לדורי דורות. בזרועו גילה כוח, ופיזר את הגאוותנים בהרהורי ליבם. גיבורים הוריד מכסאם וענווים רומם. על הרעבים הרעיף טובות, ואת העשירים שילח בידיים ריקות. עזר לבנו ישראל וזכר לו חסדו כאשר אמר לאברהם אבינו ולזרעו לעולמים. |
Magnificat anima mea Dominum |
לאחר הטקסט מקובל להוסיף את הדוֹקְסוֹלוֹגיָה הקטנה, שאותה מוסיפים, לפי המנהג הנוצרי, גם לאחר פרקי תהילים:
תהילה לאב, לבן ולרוח הקודש כפי שהיה בראשית, כעת ותמיד ולעולמי עולמים. אמן. |
Gloria Patri, et Filio, et Spiritui Sancto. |