מאשה וייזל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאשה וייזל היא סופרת וציירת ישראלית, ילידת חיפה, 1955.
[עריכה] ספריה
ספרה הראשון של וייזל הוא "לחדר שלי ארבע פינות", 1982, ספר לגיל הרך בו המאוייר על ידי הסופרת בבובות עשויות פימו. הספר מתאר את חדרה של חמוטל הקטנה, שקרויה על שמה של בתה הבכורה של הסופרת.
ספרה השני של וייזל הוא "מכתבים למרתה" 1995, הספר מגולל את סיפוריהן של שתי נשים: מרתה ריניצקי, חוקרת תרבויות עתיקות שחיה בורשה בזמן מלחמת העולם השנייה וחנה רז, צלמת צעירה תושבת חיפה המדמיינת את מרתה כדודתה המתה וכותבת לה מכתבים. במהלך הספר לא ברור מי כותב את לקסיקון תור הזהב והאם מרתה ריניצקי קיימת או פרי דימיונה של חנה רז בלבד.
ספרה השלישי והאחרון של הסופרת, הרומן רחב היריעה "טלאים", 1996, עוקב אחר חייהם של מספר דמויות בחיפה במשך כ-70 שנה, ביניהם מהדי, מורה ערבי שאיבד את משפחתו בבריחה הגדולה ב-48 והופך לזקן תמהוני בעל כוחות מיוחדים החי בגליל ושרה, שהזמן שלה עצר כשהייתה בת 30 ומאז היא תופרת שמיכות טלאים. כמו כן עוקב הספר אחר גלגוליהם של שבתאי צבי ונתן העזתי.
