מאה שנים של בדידות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאה שנים של בדידות (בספרדית: Cien años de soledad) הוא ספרו הבולט של גבריאל גארסיה מרקס שהקנה לו תהילה בינלאומית, ואף זכיה בפרס נובל לספרות. יצא לאור ב1967, תורגם לעברית בידי ישעיהו אוסטרי-דן.
זהו סיפורה של שושלת בואנדיה, המתפרשת על פני כמאה שנה, ומרכזה בעיירה הדמיונית מקונדו (שהיא בבואת כפר הולדתו של הסופר, ארקטקה שבקולומביה שאף שינתה את שמה למקונדו בעקבות הספר).
הרומן שייך לזרם הראליזם המאגי והוא אחד מהספרים מחוללי הסוגה. העלילה מצעידה את בני המשפחה בתוך רצף של אירועים ומהפכות, שחלקם מעשה ידי אדם וחלקם מעולם הדמיון. חוקי העולם והטבע מכופפים לעיתים בספר, מתרחשים לעיתים דברים על טבעיים ובתוך כל זה פועלים יצרים עזים, המתוארים ביד האמן של גארסיה מרקס. קורות המשפחה הבדיונית הזאת נראים כה אמיתיים ומציאותיים לעיתים, עד שהם נראים כגוללים את גורל האנושות כולה. הדרמות והטרגדיות סובבים סביב המשפחה, הנראית כאילו היא חיה במעגל בדידות החוזר על עצמו ללא הרף. מוטיב העלילה, הבדידות, חוזר על עצמו במשך כל הסיפור, ורק מתגבר בעזרת מלחמות, מרידות, אהבה, שנאה, בגידה, שמתחילים ומסתיימים במרכז המשפחה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הרומן מאה שנים של בדידות - ניתוח ספרותי, מאת חיה תדמור - תיכון מקיף ע"ש שיפמן, טירת הכרמל, באתר עמל-נט
- טקסט תחילתו של הספר, מתוך אתר תיכון אורט.
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
