לקולית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לקולית (מיוונית " לקוס" - בריכת מים + "לית" – אבן) – בגאולוגיה הוא סוג של גוף מחדר תואם (קונקורדנטי, כלומר שכיוונו תואם לשכבות הסלע מסביבו) שנוצר כאשר מאגמה לוהטת חודרת בין שתי שכבות של סלעי משקע. הלחץ שמפעילה המאגמה חזק מספיק על מנת לגרום לשכבה שמעליה להתקמר מה שנותן ללקולית את המבנה האופייני דמוי פטרייה שבו חלקו העליון הוא דמוי כיפה וחלקו התחתי הוא בדרך כלל אופקי.
הלקולית הטיפוסי נוצר בדרך כלל בעומק רדוד יחסית על ידי מאגמה צמיגה יחסית, כזו המתגבשת לדיוריט, גרנודיוריט וגרניט. המאגמה מתקררת לאיטה מתחת לפני השטח, דבר המאפשר לגבישים גדולים יחסית להיווצר. לעתים קרובות נשחקת שכבת הסלע שמעל ללקולית כליל ומותירה תל של סלע יסוד. את המונח "לקולית" טבע גרוב קרל גילברט (Grove Karl Gilbert) לאחר מחקר על מחדרים של דיוריט ב"הרי הנרי" שבמדינת יוטה בארצות הברית ב-1875.
מגדל השטן בויומינג (אתר התרחשות הסצנה האחרונה בסרט מפגשים מן הסוג השלישי) הוא כנראה שרידים של לקולית קדום. הסלע כנראה התקרר לאט מאוד על מנת ליצור את העמודים הדקים דמוי העיפרון של סלעי הפונוליט (סוג של סלע געשי בעל מירקם פורפירי (גבישים גדולים נתונים במסת אם הבנויה מגבישים קטנים)) אותם רואים כיום.
במכתש רמון נתגלה לקולית גדול בתוך שכבות הגבס מתור הטריאס.
