לגיטימציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לגיטימציה, בתחום הפוליטי או ביחסים חברתיים, היא ההכרה של מושא העוצמה בזכותו של נושא העוצמה להפעילה. במילים אחרות, לגיטימציה היא ההכרה הפרטית והציבורית כי למפעיל העוצמה מלוא הסמכות לעשות כן.

לגיטימציה היא הסכמה, התשתית החוקתית של התהליך הפוליטי כולו. לגיטימיות פוליטית, היא הבסיס עליו מושתת הפעלת השילטון הפוליטי. תנאי יסוד לדמוקרטיה יציבה הוא שהמשטר נהנה מלגיטימיות. הכוונה למצב שבו הרוב המכריע של האוכלוסייה רואה את המשטר כראוי לקיום, ותומך עקרונית במערכת הערכים המרכזית שלו. כאשר החלטות הממשלה מקובלות על חוגים רחבים במדינה, ונראים כהחלטות צודקות ונאותות.

[עריכה] מקורות הלגיטימציה

מקס וובר מונה שלושה מקורות ללגיטימציה:

1. מקור הלגיטימציה נובע מקדושת מסורת מימים עברו. האיש או האנשים המפעילים סמכות מתמנים בהתאם לכללים מסורתיים מהעבר. האובייקט לציות הוא הסמכות האישית של הפרט הנהנה ממנה בתוקף מעמדו המסורתי. האיש המפעיל סמכות איננו "ממונה" מכוח משרתו כי אם מנהיג אישי.

2. מקור הלגיטימציה נשען ממסירות לקדושה מיוחדת, לגבורה, לאופי המופתי של אדם יחיד, ומכאן מסירות לדפוסים הנורמטיבית, או לשיטה שאותו יחיד מטיף לה או שהקימה.

3. מקור הלגיטימציה נובע מתוך החוק, שיטה בלתי אישית, המתבססת על השכל הישר, האזרח תומך בשיטה, והמנהיג מגיע לשילטון דרך השיטה.

[עריכה] ראו גם