כלי נשק קדומים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאז ומתמיד נזקק האדם לנשק כדי לספק לעצמו מזון והגנה. האדם הקדמון יצר לעצמו כלי נשק ממקלות ואבנים. שמצא בסביבתו. כלים אלו היו יעילים לטווח קצר אך לא הייתה בהן תועלת להרחקת חית טרף גדולה או ללכידת חיה מהירה. המיומנות בשימוש וביצירת כלי נשק, גברה עם עליית האינטילגנציה של האדם הקדמון ועם הסתגלותו לתנאי השטח.
השיפור העיקרי שחלו בכלי הנשק הקדומים בחלוף השנים היה בעיקר בחומרים שממנו הם היו עשויים. גילויין של מתכות שונות - נחושת, ארד (ברונזה), ברזל ופלדה - היה הגורם המכריע בכלי הנשק עד לגילוי אבק השריפה. התכנון של כלי הנשק של תקופת התנ"ך נשאר זהה ביסודו גם בכלי הנשק של ימי הביניים (למעט החומרים ושיפורים החישול הלהב).
פרוט כלי נשק קדומים (עד המצאת הנשק החם):
[עריכה] קרב פנים אל פנים
- אלה
- גרזן
- קרדום
- גרזן דו-להבי
- מוט-גרזן
- חרב
- חרב כופש
- גלאדיוס
- חרב קצרה
- חרב ארוכה
- חרב דו-ידנית
- חרב מעוקלת
- חרב סמוראית
- סכימיטר
- פלכיון
- חרב סייף "דקר"
- חרמש (במקור נועד לחקלאות)
- כוכב השחר
- כידון
- מגל
- מטה
- פטיש קרב
- פגיון
- קלשון (גם כלי חקלאי)
- שוט
- נשקי מוט
