כילטפה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כִּילטֵפֶּה הוא שמה הטורקי של עיר במרכז מזרח אנטוליה הידוע גם בשם קַרוּם כַּנֵש, היינו "מושבת-הסוחרים של כנש" באשורית (בטורקית נהגה כַּנִיש). העיר המודרנית הקרובה ביותר היא קַיְסֶרִי, כ־20 קילומטרים דרום מערבית לכילטפה. תעתיק שם העיר השכיח הוא "כנש", אחר שמה החתי, אולם שם מדויק יותר יהיה "כַּנֵס". קַרום כנש מתייחס לחלק מסוים של העיר שניתן על־ידי הממונים המקומיים לסוחרים אשוריים לשימושם הפטור ממס, כל עוד סחורתם נותרה בתוך הקַרוּם. המונח "קרום" שאול מאכדית, ומשמעותו היא שער. העיר אליה הוצמד הקרום היא נשש, בירתם הראשונה של החתים באנטוליה.
מספר ערים אנטוליות אחרות אכלסו קרום, אולם הגדול בהם היה בכנש. קרום חשוב זה יושב על־ידי סוחרים אשוריים במשך מאות שנים. האשורים יבאו בדיל ואריגים מארצם עבור כסף ומוצרי מותרות.
שרידי הקרום יוצרים תל מעגלי בקוטר של כ־500 מטרים, ובגובה של כ־20 מטרים מעל המישור. ישוב הקרום מורכב ממספר שכבות סטרטיגרפיות. בנינים חדשים נבנו על גבי שרידי התקופות הקדומות יותר, לכן הרצף הסטרטיגרפי ארוך ונמתח מפרה־היסטוריה לתקופה החתית המוקדמת.
- שכבה IV. היישוב הראשוני ביותר. הכתב לא נכנס לשימוש באזור כלל.
- שכבה III. שלב ישוב נוסף, עדיין אין עדויות לידיעת קרוא וכתוב בקרב יושבי האתר.
- שכבה II, בין 1920 ל־1840 לפנה"ס. בתקופה המדוברת הסוחרים האשוריים הקימו את מושבתם הצמודה לעיר, הקַרום. הקרום נחרב בשריפה בתום התקופה; הסוחרים ברחו מההריסות והותירו מאחור חפצים רבים שנמצאו על־ידי ארכיאולוגים. בין הממצאים הבולטים הם לוחות החימר האפויים שנמצאו בהמוניהם, חלקם בתוך מעטפות חימר חתומות. הלוחות תיעדו פעילות יום־יומית כסחר וסידורים חוקיים. הלוחות מתעדים סחר בין המושבה האשורית לעיר אשור וסחר המושבה עם המקומיים. הסחר נוהל על ידי משפחות, לא האומה האשורית. לוחות אלו הם, נכון למציאות הארכיאולוגית של ימינו, הדוגמאות העתיקות ביותר לרשומות מאנטוליה. שלב זה, כאמור, נשרף, ואולי יש בשריפה זאת לייצג את כיבוש אשור בידי מלכי אשנונה.
- שכבה Ib, בין 1789 ל־1740 לפנה"ס. לאחר שלב ביניים בו נזנחה העיר נבנו מתקנים חדשים על גבי הריסות השכבות העתיקות; העיר הפכה במהרה למרכז סחר משגשג. הסחר היה כפוף לשלטון אישמי דגון אשר הושם לשלטון אשור אחר כיבושה על ידי אביו, שמשי-אדד הראשון. העיר, אומנם, נשרפה פעם נוספת. את חורבנה ניתן לזקוף למלכים שעלו על אשור, ובייחוד למלך בבל, הוא חמורבי.
- שכבה Ia. העיר נבנתה מחדש, אולם אין סימנים לקיומה של מושבה אשורית. תרבות העיר הייתה חתית. העיר נכבשה על ידי אניטש, מלך חתי אגדי למחצה, ושמשה כבירה עד לימי חתושיליש הראשון, בו עברה הבירה החתית לחתושש. שם השפה החתית "נשילי" נגזר משמה של כניש בפי החתים : "נֵשַש", ומשמעותו "שפת נשש".
