ישראל זרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישראל זרחי, גרטלר, סופר עברי, מתרגם ועורך, נולד בפולין בשנת 1909, נפטר בירושלים בשנת 1947.

ישראל זרחי עלה לארץ ישראל בשנת 1929, הצטרף לקיבוץ, והיה פועל. בין שאר עבודותיו היה גם פקיד וסולל כבישים. בשנת 1932 עלה להר הצופים והשלים לימודיו באוניברסיטה העברית כמוסמך למדעי הרוח. החל לפרסם סיפורים בכתבי העת בראשית שנות השלושים. בשנת 1933 יצא לאור ספרו הראשון "עלומים". עד מותו ללא עת, בגיל מאוד צעיר, הספיק ישראל זרחי לפרסם כעשרה רומנים וקובצי סיפורים. ישראל זרחי היה אביה של המשוררת נורית זרחי.

הביקורת הספרותית של זמנו לא היטיבה עם ישראל זרחי. ספריו בוקרו קשות, והוגדרו כספרות לא גבוהה, לא אמנותית דיה, בעלת השפעות זרות בולטות, ריאליסטית מדי ואפילו נטוראליסטית. יוצא מכלל זה הוא ספרו "נחלת אבות", שנדפס בירושלים בשנת תש"ו, 1946. הספר הזה זכה להערכה והתיחסות חיובית, ויצא בשנית בהוצאת "תרמיל" של משרד הבטחון, בשנת תשל"ד, 1974.

ישראל זרחי היה מתרגם מוכשר, ועל אף שלא הרבה לתרגם, הרי סיפוריו הקצרים של היינריך פון קלייסט שבתרגומו, זכו לתפוצה נרחבת ולמהדורות חוזרות. ישראל זרחי שייך ספרותית לאותו "דור אבוד" ונשכח, שפעל ויצר בין ראשוני הסופרים העבריים של העלייה השנייה, לבין צעירי הסופרים של דור הפלמ"ח, דור בארץ, ילידי הארץ או מי שעלו כילדים.

על שמו קרוי רחוב בשכונת רמות בירושלים.