יוסטיניאנוס השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוסטיניאנוס השני, המוכר גם בשם ריינוטמטוס ("חצוי-האף") (669-711) היה קיסר ביזנטי בין השנים 685 עד 695, ואז שוב מ-704 עד 711. הוא ירש את אביו, קונסטנטינוס הרביעי כשהיה בן שש-עשרה.

[עריכה] תקופת שלטונו הראשונה

תקופת שלטונו לא הייתה סוגה בשושנים, הן מבית והן מחוץ. לאחר פלישה מוצלחת הוא כרת שביתת נשק עם הערבים, והעניק להם זכות שלטון משותף על ארמניה איבריה וקפריסין. הוא גירש 12,000 מרוניטים נוצרים ממולדתם לבנון כדי לאפשר לערבים לשלוט באסיה הקטנה, מה שהוביל לכך שהערבים כבשו את ארמניה בשנת 692.

בשנת 688 ניצח יוסטיניאנוס את הבולגרים ניצחון מוחץ. בינתיים, המחלוקות המרות שעלו בכנסייה בשל רדיפתו צמאת-הדם של יוסטיניאנוס את המניכאים, והעושק (בעזרת אנשיו סטפנוס ותאודטוס) שבעזרתו השביע את תשוקתו לפאר ואת תאוותו להקמת בניינים יקרים גרמו לנתיניו למרוד נגדו.

[עריכה] גלות

בשנת 695 פרץ המרד תחת הנהגתו של לאוניטוס, ולאחר שכרת את אפו של יוסטיניאנוס (ומכאן קיבל את כינויו) הוא הוגלה לחרסון שבקרים. לאחר חלוף שלוש שנים הודח לאוניטוס נכלא על ידי טיבריוס אבסימרוס, שהפך לקיסר.

יוסטיניאנוס נמלט מחרסון לאחר כמעט תשע שנים ונשא את תאודורה, אחותו של איבוסירוס גליאבנוס (בוסיר גלבן), הכאקאן של הכוזרים. הם קיבלו בית בעיר פנגוריה. בוסיר קיבל הצעת שוחד מטיבריוס כדי שיהרוג את גיסו, ושלח שני בכירים כוזרים - פפטזייס ובלגיטזין - כדי שיבצעו את המעשה. אולם תאודורה הזהירה את יוסטינאנוס שהרג את מבקשי נפשו וברח מהעיר.

יוסטיניאנוס ברח לטרבליס, החאן של בולגרי הדנובה. הלה הציע את תמיכתו בתמורה לתמיכה כספית וכתר קיסר. יוסיטניאנוס הסתער על קונסטנטינופול עם צבא של 15,000 פרשים בולגרים, אך לא הצליח לכבוש את העיר בכוח. לכן חדרו הוא וכמה מרעיו לעיר דרך אמת מים שלא הייתה בשימוש, ארגנו את תומכיהם, ותפשו את העיר בהפיכה צבאית לילית. יוסטיניאנוס הוציא להורג את יריביו לאוניטוס וטיבריוס, כמו גם אלפים מתומכיהם, ושב לכס הקיסרות בשנת 704.

[עריכה] תקופת שלטונו השנייה

יוסטיניאנוס, כפי שהוא מופיע על הצד האחורי של מטבע שהוטבע בתקופת שלטונו השנייה, אוחז בגלובוס הפטריארכלי עם המלה PAX, "פאקס" - "שלום". בצידו השני של המטבע מופיעה דמותו של ישו.

תקופת קיסרותו השנייה התאפיינה במלחמה כושלת נגד הבולגרים, שהיו תחת הנהגתו של טרבליס, נצחונות ערביים באסיה הקטנה, והתקפות של אנשיו על עריו שלו - רוונה וחרסון, שם העניש ביד קשה את האצילים והפליטים. יוסטיניאנוס נפגש עם האפיפיור קונסטנטינוס והשניים נשאו ונתנו על פשרה.

שלטונו העריץ של יוסטיניאנוס גרם לפרוץ מרד נוסף נגדו. העיר חרסון מרדה; תחת הנהגתו של פיליפיקוס (ברדנס). הכוחות שנשלחו לדכא את המרידה הצטרפו עד מהרה למורדים, ופנו כנגד עיר הבירה. זו נכבשה ופיליפיקוס הוכרז כקיסר. יוסטיניאנוס נאלץ להמלט ונרצח באסיה הקטנה בדצמבר 711. הוא היה הקיסר האחרון לבית הרקליוס.

תיאור בדיוני של חייו של יוסטיניאנוס מופיע בספרו של הארי טרטלדאב משנת 1998: Justinian.