יד לבנים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יד לבנים - ארגון ישראלי וולונטרי להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל וטיפול במשפחות השכולות.
הארגון נוסד בעקבות מכתב למערכות העיתונים ששלחה בדצמבר 1948, בשלהי מלחמת העצמאות, ד"ר מרים שפירא, אם ששכלה את בנה במלחמה. במכתב, שנשלח בתמיכת אמהות נוספות ונשא את השם "יד לבנים", היא קראה לאמהות השכולות להתאחד בייסוד קרן למען הקמת מוסד הנצחה לבנים שנפלו ובית-ילדים ליתומי המלחמה. מטרתה הייתה גם לתת עידוד ותמיכה לאמהות השכולות.
המכתב קיבל הד רב והביא לכינוס אספה מיוחדת של משפחות שכולות. לאחר מכן האספות התפתחו למוסד שלם בתמיכת משרד הבטחון והמועצות המקומיות.
הארגון כולל בתוכו הורים, אחים ואחיות שכולים, יהודים, דרוזים וצ'רקסים. בעבר הוא כלל גם את אלמנות ויתומי צה"ל, אך בשנות התשעים הם הקימו ארגון נפרד בשם "ארגון אלמנות ויתומי צה"ל", לאחר שלטענתם, "יד לבנים" לא נתן ייצוג הולם למצוקותיהם.
המשרד הראשי של "יד לבנים" שוכן בתל אביב, והארגון מפעיל 70 מרכזים ושלוחות במרבית ערי הארץ. במרכזים מתקיימים פעילויות חינוכיות ותרבותיות שונות למען הנצחת החללים, לרבות פעולות הסברה בקרב תלמידי בתי הספר. בכל מרכז "יד לבנים" ישנו חדר זיכרון שבו תלוי לוח הנצחה, עליו חרוטים שמות חללי אותו יישוב.
נציגי יד-לבנים מייצגים משפחות שכולות אל מול משרד הביטחון וגורמי הרווחה, משמשים כנציגים במועצה הציבורית להנצחת החייל וכן עוסקים בבדיקת תקנות ונהלים למען המשפחות. הארגון מקיים גם פעילויות של תרבות ורווחה בקרב המשפחות השכולות, כולל טיולים, ימי עיון ונופשים. בסמוך ליום הזיכרון, יוצא מטעמו בטאון בשם "שיח שכולים", אשר מחולק למשפחות השכולות.
בתחילת 2006 החל מהלך של בקשה מהמשפחות השכולות לממן חלק מפעילות הארגון על ידי תשלום דמי חבר קבועים, מהלך שקומם חלק מהמשפחות השכולות.
