טאבולה ראסה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טאבולה ראסה (מלטינית: Tabula rasa, "לוח חלק") ביטוי המתייחס לתזה שבני אדם נולדים ללא מידע פנימי או נרכש אלא כ"לוח חלק". הידע האינדיוידואלי נצבר כחלק מנסיון החיים ומתפיסת העולם דרך החושים.
[עריכה] היסטוריה
בתרבות המערבית ניתן למצוא עדויות לרעיון ה"טאבולה ראסה" עוד מימיו של אריסטו:
| "המחשבות נמצאות בתודעה באותו אופן כמו שמכתבים מונחים על שולחן נקי מכל סימן. זה בדיוק מה שקורה בתודעה" | ||
| -- (אריסטו) | ||
אך רעיונותיו של אריסטו נשכחו למשך כ 1800 שנים עד למאה ה-13 בה תומס אקווינס החזיר את רעיונותיו של אריסטו לדעת המחשבה המודרנית. כתביו של אקווינס, למרות שהוצגו בפני הציבור לא זכו להתיחסות משמעותית במשך כמה מאות עד להופעתו של הפילוסוף ג'ון לוק במאה ה-17. לוק הציג את הגישה האמפיריציסטית, לפיה הילוד הוא דף חלק אשר צובר מידע אך ורק מהסביבה ונסיון חייו. תיאורית "טאבולה ראסה" מופיע גם בכתיו שלזיגמונד פרוייד.
[עריכה] מדע
במדע "טאבולה ראסה" נחשב למודל המסוגל לחתור לכיוון מטרה מוגדרת על-ידי שימוש בחוקיים בסיסים למען לימוד עצמי. כיום מאמינים מדענים שהמוח עובד כמכונה ניתנת לתכנות בעלת סט מוגדר של חוקים ובעזרת המידע שנקלט דרך החושים מעדן את תגובותיו למען ביצוע טוב יותר של המשימות העומדות בפניו. ניסיון לחקות דרך פעולה זו בעזרת מחשבים הוליד את מודל רשת נוירונים.
