ולדימיר אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ולדימיר אשכנזי Vladimir Davidovich Ashkenazy (נולד ב-6 ביולי 1937) הוא מנצח ופסנתרן רוסי. הוא נולד בניז'ני-נובגורוד לאב יהודי ולאם רוסיה אורתודוכסית. הוא אזרח איסלנד מאז 1972.

אשכנזי התחיל בלימודי מוזיקה בגיל 6 וכיוון שגילה כישרון מעבר לשנותיו, התקבל לבית הספר המרכזי למוזיקה בגיל 8. כבוגר הקונסרבטוריון של מוסקבה, זכה בפרס שני בתחרות הפסנתר הבינלאומית היוקרתית על שם פרדריק שופן בשנת 1955 בוורשה והיה שותף לפרס הראשון בתחרות צ'ייקובסקי הבינלאומית בשנת 1962. הוא נודע בפרשנויותיו הנבונות והשקולות.

אשכנזי הרבה להקליט עם הפילהרמונית של לונדון; שתיים מהקלטות אלה היו קונצ'רטו הקיסר של בטהובן וכמה יצירות של רחמנינוב (ביניהן הקונצ'רטו השני שלו). הוא הקליט את מכלול 24 הפרלודים ופוגות של שוסטקוביץ' סונאטות של סקריאבין יצירות לפסנתר של שופן ושל רוברט שומאן, סונאטות לפסנתר של בטהובן ושל מוצרט וקונצ'רטי לפסנתר של בטהובן, ברטוק ורחמנינוב, בין השאר.

אשכנזי אף ניגן והקליט כמה יצירות מוזיקה קאמרית.

בעיצומה של קריירת הפסנתר שלו, הסתעף אשכנזי לניצוח. שבחים מיוחדים קצרו ביצועיו לסימפוניות של סיבליוס. הוא היה המנצח הראשי של הפילהרמונית המלכותית משנת 1987 עד 1994, ובין השנים 1988 ל-1994 היה מנצח אורח ראשי של הפילהרמונית של ברלין, הפילהרמונית של לוס אנג'לס, התזמורת הסימפונית של בוסטון, התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו ותזמורת קונצרטחבאו באמסטרדם. בשנת 1998 התמנה למנצח הראשי של הפילהרמונית הצ'כית, משרה שבה התמיד עד 1 בספטמבר 2003.

ולדימיר אשכנזי הוא כיום נשיא אגודת רחמנינוב.

[עריכה] לקריאה נוספת

Beyond Frontiers (New York: Atheneum, 1985) שכתב ולדימיר אשכנזי בשיתוף עם עמיתו ג'ספר פארוט, על פילוסופיה של המוזיקה ודעות בנושאים שונים.

[עריכה] פרסים ואותות הוקרה

• פרס גראמי על הביצוע הטוב ביותר של מוזיקה קאמרית:

ולדימיר אשכנזי, לין הארל ויצחק פרלמן על בטהובן: מכלול שלישיות הפסנתר (1988)

ולדימיר אשכנזי, לין הארל ויצחק פרלמן על צ'ייקובסקי: שלישיית פסנתר בלה מינור (1982)

יצחק פרלמן וולדימיר אשכנזי על בטהובן: סונאטות לכינור ופסנתר (1979)

• פרס גראמי על ביצוע הסולו האינסטרומנטלי הטוב ביותר (ללא תזמורת):

ולדימיר אשכנזי על שוסטקוביץ' L 24 פרלודים ופוגות, אופוס 87 (2000)

ולדימיר אשכנזי על ראוול: גאספר דה לה נואי; פאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה; ולסים (אצילים וסנטימנטליים) (1986)