הקשב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

לוגו אתר הקשב

אתר הקשב הוקם ופועל בהתנדבות למען שמירת זכויות חיילי צה"ל.

האתר הושק ב-7 במאי 2003 ביוזמת עורך דין רב-פקד סמי איליה, העובד כתובע פלילי בלשכת תביעות חוף באזור חיפה במשטרת ישראל, המשמש גם ממלא-מקום יו"ר הוועדה לענייני צבא וביטחון של לשכת עורכי הדין, ואב לחייל בשירות סדיר.

האתר מפרסם מידע על זכויות החיילים ומאמרי ביקורת על צה"ל, ומשמש כתובת לתלונות של חיילים והורים לחיילים, העוסקות בנושאים מגוונים, בהם מניעת טיפול רפואי, סיכון שלום חיילים, טרטור חיילים, השפלה, זלזול, הטלת מורא יחס לא הוגן ועוד.

צוות האתר מורכב כולו ממתנדבים, חלקם משפטנים, אשר עוסקים בתחום המשפט הצבאי. הצוות מטפל בעשרות פניות מדי שבוע.

האתר זכה להצלחה גדולה כמעט מייד עם עלייתו לרשת כאשר זכה במקום הראשון כאתר חברתי מוביל בסקר גולשי Ynet לשנת 2003.

צוות האתר הוביל ליוזמת הצעת חוק – עצמאות נציב קבילות החיילים.

האתר זכה לפירסום רב כאשר ניסתה המשטרה לסגור אותו בלחץ של ראש אגף כוח אדם (אכ"א) בצה"ל גיל רגב.

תוכן עניינים

1 הרקע להקמת האתר
2 מאבק צה"ל באתר
- 2.1 גניזת ראיון ב"במחנה"
- 2.2 הנסיון לסגירת האתר
  - 2.2.1 העתירה לבג"ץ
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] הרקע להקמת האתר

הרקע להקמת האתר הוא אירוע בו נתפס בנו הלוחם במסדר עם כדור חסר במחסנית והוחלט לרתקו לשבוע ימים. איליה חשף סדרה של פגמים בהליך שהתקיים נגד בנו ומאז החליט לפעול לטיהור הצבא מעוולות דומות ואחרות.

[עריכה] מאבק צה"ל באתר

גורמים בצה"ל לא ראו בעין יפה את נסיונו של עו"ד איליה להיות כתובת חליפית לנציב קבילות החיילים וקצינת פניות הציבור המופעלים על-ידו, ופתחו במערכה נגדו.

[עריכה] גניזת ראיון ב"במחנה"

המאבק של הצבא באתר "הקשב" התחיל עם גניזת כתבה וראיון שערך עיתון "במחנה" עם עו"ד איליה בנושא אתר "הקשב". גורמים ב"במחנה" טענו כי הכתבה נגנזה משיקולים מקצועיים, אך איליה טען כי הדבר נעשה בעקבות לחץ שהפעילו שלטונות צה"ל על העיתון הצבאי.

[עריכה] הנסיון לסגירת האתר

ראש אגף כוח אדם, האלוף גיל רגב, לא אהב את הרעיון שגוף אזרחי באינטרנט יברר תלונות של חיילים. רגב התלונן בדצמבר 2003 בפני מקבילו במשטרת ישראל, ניצב אבי טילר, ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, כי פעילותו של איליה באתר היא עבודה פרטית המנוגדת לתקנות.

טילר מינה את נצ"מ דני קופלר לקצין בודק. קופלר דחה את הטענה כי איליה מפעיל את האתר לאחר שעות העבודה, בהתנדבות ולמען הציבור, בנימוק כי שוטר נמצא בתפקיד בכל עת ולכן אין מצב של לאחר שעות העבודה, וקבע כי מדובר "בהתערבות בחיי ארגון אחר בלא סמכות חוקית", פעולה שהיא "התנהגות שאינה הולמת שוטר".

בעקבות הממצאים האלה החליט טילר, להעמיד את איליה לדין משמעתי, בשל הפרת ההוראה האוסרת לעסוק בעבודה נוספת אלא אם ניתן לכך אישור מאגף משאבי אנוש במשטרה. בנוסף, הורה פיקוד המשטרה לאיליה ב-1 ביולי 2004, לחדול לאלתר מלהפעיל את האתר, אף שטרם הועמד לדין. כאשר הורה פיקוד המשטרה לעו"ד איליה להפסיק להפעיל את האתר, הוקשחו ההוראות הפנימיות במשטרה הנוגעות לעבודה פרטית.

בעקבות ההוראה, העביר איליה את הניהול באתר לעו"ד רומן בריק, אשר יחד עם שאר צוות האתר המשיך את פעילות האתר. כמו כן, החליט איליה לעתור לבג"ץ על-מנת לבחון את חוקיות ההוראה וסבירותה.

[עריכה] העתירה לבג"ץ

ב-25 ביולי 2004 הגישו עו"ד סמי איליה ומרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית על זכויות אדם, באמצעות עו"ד אדם פיש, שעובד על התיק פרו בונו (לטובת הציבור, ללא תשלום), עתירה לבג"ץ נגד החלטת המשטרה להורות למפעיל אתר להפסיק את פעילותו, בטענה של פגיעה בחוק יסוד: חופש העיסוק.

בעתירה נכתב כי "דבר הפקודה שניתנה לעותר על-ידי המשטרה לחדול מהפעלת האתר פורסמה ברבים וקיבלה הד ציבורי נרחב. באתרי האינטרנט השונים פורסמו מאות תגובות של אנשים מן היישוב, אשר ביקרו בחריפות את נתינתה. הקונצנזוס (הנדיר מאוד ברשת) של הציבור הרחב בדבר פסלות הפקודה והיותה בלתי ראויה מבחינה ציבורית, התגובות הספונטניות של הציבור, כשלעצמם תומכים בטיעוני עתירה זו ובפגיעת הפקודה באמון הציבור בצה"ל ובמשטרה. הציבור הרחב רואה בפקודה נסיון של הממסד לסתום פיות תוך 'שיתוף פעולה', לתכלית בלתי ראויה, של רשויות מדינה".

ב-24 במרץ 2005 חזרו בהם העותרים מן העתירה בהמלצת בית המשפט, זאת מבלי לשלול את זכותם לתקוף את סבירות ההחלטה – אם תתקבל כזו – שלא ליתן לרפ"ק איליה היתר לעבודה נוסף (בג"צ 6963/04).