הסכמי הקפיטולציות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסכמי הקפיטולציות היו הסכמים שנערכו בין מעצמות אירופה לשליטי האימפריה העות'מאנית, ובהם ויתרה האימפריה על הסמכות הבלעדית לשפוט נתינים זרים, ובכללם יהודים, ששהו בשטחי האימפריה. נתינים זרים אלו יכלו להשפט בפני קונסול מדינת מוצאם, במקום במערכת המשפטית העות'מאנית. כמו כן, שוחררו נתינים אלו מחובת תשלום מסים לאימפריה.
הסכמי הקפיטולציה נחתמו אחרי שבריטניה ורוסיה סייעו לשלטון העות'מאני להתגבר על כוחות מוחמד עלי, ששלטו במצרים מתחילת המאה התשע עשרה ובין השנים 1840-1832 שלטו גם בארץ ישראל. ההסכמה לחתום על הסכמים אלו, שהיו פגיעה מהותית בסמכות האימפריאלית של העות'מאנים, היו ביטוי לחולשתה ההולכת והגוברת של האימפריה מול מעצמות אירופה.
להסכמים הייתה השפעה ניכרת במיוחד על היהודים, שהתיישבו בשטחי ארץ ישראל, שהייתה נתונה לשליטת האימפריה העות'מאנית, בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. השחרור ממסים ומחלק מהכללים שחלו על אזרחי האימפריה אפשר הקמת מערכות אזרחיות מקבילות לאלו שסיפקה האימפריה, כולל בתי חולים, בתי ספר, סלילת דרכים ומסילות ואפילו שירותי דואר, שלא היו תלויים בתשלום שוחד או היו נתונים לתשלומי מסים שרירותיים.
