המוליזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המוליזה (Hemolysis) או תמס דם הוא מצב בו מפורקים תאי הדם האדומים, וכתוצאה מכך משוחרר המוגלובין אל נוזל הפלזמה. המוליזה מתרחשת באופן טבעי בטחול, שם מפורק בכל יום אחוז אחד מכלל תאי הדם שבגוף. במצבים פתולוגים מסוימים נהרסים תאי הדם בדרך שאינה טבעית, מצבים אילו עלולים להוביל להמוליזה אנמית.

[עריכה] המוליזה אנמית כתסמין רפואי

המוליזה אנמית היא אנמיה הנגרמת כתוצאה מהמוליזה בלתי תקינה: פירוק לא נורמלי של תאי דם אדומים. מצב זה יכול להיגרם על ידי מספר מצבים: המוליזה אנמית מחולקת לאנמיה נרכשת ואנמיה גנטית על פי הגורמים לתסמין. אנמיה נרכשת כתוצאה משימוש בתרופות שונות, כתוצאה ממחלה זיהומית כגון מונונוקלאוזיס, או כתוצאה מעירוי דם לא תואם. אנמיה המוליטית גנטית יכולה להיגרם כתוצאה ממחלות גנטיות בכדוריות הדם כמו אנמיה חרמשית, חוסר G6PD, או ספרוציטוזיס תורשתית. תתכן המוליזה אנמית כתוצאה מתגובה אוטואימינית, במחלות כגון זאבת. מכיוון שברוב המחלות האוטואימוניות מעורבים גם גורמים גנטיים וגם גורמים סביבתיים קשה להגדירה כנכשת או כגנטית.

[עריכה] בדיקת המוגלובין בהמוליזה

ניתן לקבוע את ריכוז ההמוגלובין בדם על ידי המוליזה - כתוצאה מהרחפת תאי דם אדומים במים מזוקקים תאי הדם מתפוצצים כתוצאה מלחץ אוסמוטי ומשחררים את תכולתם. לאחר סרכוז הם שוקעים בתחתית המבחנה מברנות חאברונים אחרים שאינם מסיסים והנוזל העליון שנוצר מכיל המוגלובין חופשי.