הידמות חלקית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הידמות חלקית (או אסימילציה חלקית) היא תופעה פונולוגית שבה הגה מקבל תכונה אחת או יותר של הגה הסמוך לו. בניגוד למצב של הידמות מלאה, ההגה אינו מקבל את כל התכונות של ההגה הסמוך לו, ואינו הופך זהה לו.
בעברית מוכרות בעיקר תופעות של הידמות חלקית בין עיצורים. על-פי רוב עיצור מידמה לעיצור הסמוך לו, אם אין תנועה החוצצת ביניהם. לדוגמה, בפועל "הִזְדַמֵּן" חלה הידמות חלקית של ה-ת האופיינית לבניין "הִתְפַּעֵל" ל-עיצור ז שלפניה, כך שה-ת התחלפה ב-ד. במקרה זה ההידמות החלקית היא בתכונת הקוליות (הפעלת מיתרי הקול תוך כדי הגיית העיצור) , ואכן העיצור המיוצג באות ד הוא "בן זוגו" הקולי של העיצור המיוצג באות ת.
ההידמות בעברית לא תמיד משתקפת בכתיב. לדוגמה, רוב דוברי העברית הוגים את המילה "חֶשְבּוֹן" כאילו הייתה כתובה "חֶזְ'בּוֹן". גם כאן מדובר בהידמות חלקית בקוליות, במקרה זה ה-ש מידמה לעיצור שאחריה. עם זאת, הכתיב אינו משתנה.
לפעמים משקף הכתיב של מילים בעברית (בפרט פעלים) הידמות חלקית בתכונות שכבר אינן קיימות בעברית המודרנית. לדוגמה, במילה "הִצְטַעֵר" משקף הכתיב הידמות חלקית בנחציות. ה-ת האופיינית לבניין "התפעל" הידמתה ל-צ שנהגתה בעבר כעיצור נחצי, והפכה לנחצית בעצמה. לפיכך היא מוחלפת ב-ט שייצגה בעבר את העיצור הנחצי "בן זוגו" של העיצור ת. הנחציות היא תכונה פונולוגית שאפיינה את העברית הקדומה, אך אינה קיימת בעברית המודרנית (היא עדיין קיימת בצורות שונות בערבית ובשפות שמיות של קרן אפריקה).
