דמיון מודרך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמיון מודרך הוא שילוב של טכניקות הירגעות והרפיה, הכוללות החזיה (ויזואליזציה) של פרטי עצמים ודימוי של שימוש בחושים אחרים. השיטה מקובלת בשימוש בטיפולים פסיכולוגיים קצרי-מועד. התהליך נושא אופי רגוע ושליו. השיטה משתמשת בדמיון כדי לתרגל את שליטת המוח על התפקודים הגופניים.
כאשר טכניקה זו משמשת לטיפול, המטופל יחזה את גופו כבריא, חזק וחופשי מהבעיה הבריאותית או הפסיכולוגית ממנה הוא סובל. הטיפול מתקיים בקבוצה או באופן פרטני, ונמשך בדרך כלל כחצי שעה. חוזרים עליו מספר פעמים בשבוע.
דמיון מודרך משמש לטיפול בכמה מצבים כרוניים, ביניהם כאבי ראש, לחץ, לחץ דם גבוה וחרדה. יש המשתמשים בשיטה זו גם כדי להתכונן לקראת תחרויות ספורט, או מבחנים חשובים.
פעילות דמיון מודרך נעשית בדרך כלל בידי אדם אחד (המדריך) המנחה אדם אחר. מטרת המדריך לסייע למודרך לחוות את החוויה במלואה בלי לסטות לחוויות אחרות ולעיתים לא רצויות. אנשים המיומנים בשליטה על מחשבותיהם מסוגלים לשלוט בכוחות עצמם על חווית הדמיון המודרך ואינם זקוקים למדריך.
כדי שהאפקט של הדמיון המודרך יהיה חזק ככל האפשר, מתבקש לערב את מירב החושים בתהליך, כלומר לדמות את המראות בצבעים עזים, לשמוע את הקולות, להרגיש את תחושות הגוף - כולל טעם וריח - אף לחוות את הרגשות בצורה עזה ככל האפשר.
שיטת ה (Neuro Linguistic Programming (NLP מלמדת בצורה שיטתית את תהליך יצירת הדמיון המודרך והשימוש בו למטרות טיפוליות.
ההבדל העיקרי בן דמיון מודרך לבין היפנוזה, היא שבהיפנוזה, הדמיון המודרך מתבצע אך ורק לאחר שהמהופנט נכנס למצב של טראנס היפנוטי (Somnuambulism). במצב של טראנס היפנוטי נחלשת התנגדות אפשרית של המטופל לחוויות שהוא עומד לעבור, ולכן האפקט הטיפולי יהיה חזק יותר.
