דב קלמנוביץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דב קלמנוביץ נולד ב-5.10.56 (ל' תשרי תשי"ז) בירושלים. הפצוע הראשון של האינתיפאדה הראשונה, מייסד ויושב ראש ארגון נפגעי פעולות איבה, הארגון היציג של נפגעי פעולות איבה.
דב נולד בירושלים, למד בנתיב מאיר ובישיבת הר עציון, ושירת בצבא כמפקד טנק בסיני. לאחר נישואיו התגורר בבית אל. ב31.1.88- (י"ב שבט תשמ"ח) בפאתי אל-בירה בדרכו לביתו, נזרק לעברו בקבוק תבערה על ידי ערבי. דב נפצע בכוויות בדרגה שלישית, ב-75% משטח גופו. למרות הערכות רופאיו, לאחר מאבק עיקש, דב השתקם.
בעקבות פציעתו החל לעסוק בפעילות ציבורית, בין השאר שימש כיו"ר מזכירות היישוב בית-אל ב', נציג היישוב במליאת מועצה אזורית מטה בנימין וחבר הנהלת המועצה. היה בין מקימי תנועת אמונים בראשות בני אלון בו שימש כדובר. בהמשך הקים את ארגון נפגעי פעולות איבה, הארגון היציג, ופעל להשוואת מעמדם של נפגעי פעולות טרור ואיבה למעמדם של נפגעי וחללי הצבא. במהלך פעילותו יזם את הקמתה של האנדרטה המרכזית לחללי פעולות האיבה בהר הרצל בירושלים, ופעל לקיומם של טקסי האזכרה השנתיים לחללי האיבה והטרור ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל, על ידי חקיקה בכנסת. דב שימש כיו"ר ארגון נפגעי פעולות איבה, בהקמת הארגון, ואף כיום. בין השאר במהלך עבודתו כיושב ראש הדירקטוריון של החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פעל לבנייתו מחדש של בית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד.