דאוס אקס מכינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דאוס אקס מכינה (Deus ex machina) הוא מונח בלטינית, שתרגומו הוא "האל מתוך המכונה" (ביוונית: από μηχανής θεός). מונח זה משמש לתיאור מצב בסיפור או דרמה, בו הכותב מכניס לעלילה גורם נוסף, שאינו נובע מהשרשרת הסיבתית העלילתית, על מנת לפתור בעיות עלילתיות. באגדת העם כיפה אדומה, מופיע בסוף הסיפור צייד, שמציל את הדמויות, אף על פי שהופעתו אינה נובעת סיבתית מתוך שרשרת האירועים הקודמים.
מקורו של המונח בתיאטרון היווני, בו מכונה הייתה מורידה "אל" לבמה, בכדי לפתור מצב שאין דרך אחרת להתירו. בספרו "הפואטיקה", אריסטו יוצא כנגד שימוש בדאוס אקס מכינה, הפוגם, לדעתו, בכוחה של השרשרת הסיבתית בעולם המיוצג. כותב הטרגדיות היווני אוריפידס היה ידוע בשימושו בתחבולה אמנותית זו.
לתחבולה זו קמה התנגדות גם מכיוון נוסף, בטענה שהיא פוגמת בהשעיית הספק - מאחר שלעלילה מוכנס גורם נוסף, שאינו מסתדר עם הלוגיקה הפנימית שלה, הדבר פוגם באשלייה של עולם מיוצג, החסר יד מכוונת, וחושף את כוונות היוצר (ראו גם: הנמקה).
עם זאת, דאוס אקס מכינה היא תחבולה אמנותית ככל תחבולה אמנותית אחרת, ואפשר להשתמש בה למטרות אמנותיות מסוימות. כך, למשל, ניתן להשתמש בדאוס אקס מכינה כדי לתאר עולם שבו שולטת המקריות.
