ג'ון ברבירולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סר ג'ון (ג'ובאני באטיסטה) ברבירולי (2 בדצמבר 1899 - 29 ביולי 1970) היה מנצח וצ'לן בריטי. שמו של ברבירולי נקשר בעיקר עם תזמורת האלה במנצ'סטר, שעליה ניצח במשך עשרים וחמש שנים. הוא כיהן גם כמנהל מוזיקלי של הפילהרמונית של ניו יורק וניצח על תזמורות אחרות רבות, ביניהן התזמורת הסימפונית של לונדון והתזמורת הפילהרמונית של לונדון. בייחוד הרבה לעסוק במוזיקה של מלחינים אנגלים כמו אלגר וווהן ויליאמס. הוא קנה לו שם גם כמנצח מובהק של מהלר.

תוכן עניינים 1 המחצית הראשונה של חייו, מ-1899 עד 1937 2 מנצח הפילהרמונית של ניו יורק מ-1937 עד 1942 3 עבודה בשנים הבאות 1942 - 1970 4 לקריאה נוספת

[עריכה] המחצית הראשונה של חייו, מ-1899 עד 1937

ברבירולי נולד בלונדון, למשפחה מוזיקלית. אביו ודודו היו כנרים בתזמורות תיאטרון בלונדון, בעיקר "אמפייר" בכיכר לסטר, אם כי ניגנו גם בלה סקאלה, מילנו, בניצוח טוסקניני. כך נקבע ייעודו של ג'ון הצעיר להיות נגן כלי מיתרים, מומחה במוזיקה בריטית, ולאהוב אופרה איטלקית.

ברבירולי למד באקדמיה המלכותית למוזיקה; כיום נמצא שם "אוסף סר ג'ון ברבירולי" של תצלומים ומזכרות. כצ'לן צעיר השתתף בהקלטת כמה תקליטים אקוסטיים עם התזמורת הסימפונית של לונדון, שהנודע ביותר ביניהם הוא הקונצרט לצ'לו של אלגר, וזמן קצר אחר כך היה הסולן בביצוע השני של יצירה זו. בשנות ה-20 פנה לניצוח והקים תזמורת קאמרית, שהקליטה יצירות חדשות לחברת "גרמופון" הלאומית.

ברבירולי עשה לו שם כמי שיכול להבטיח ביצוע מרשים לאחר חזרות מעטות, ובשנות ה-30 הרבה להקליט עם הסימפונית של לונדון ועם הפילהרמונית של לונדון, בקונצרטים עם סולנים ראשונים במעלה כגון קרייזלר, יאשה חפץ וארתור רובינשטיין. רוב התקליטים האלה נחשבים לקלאסיקה גם כיום.

[עריכה] מנצח הפילהרמונית של ניו יורק מ-1937 עד 1942

בשנת 1937 השיג ברבירולי ניצחון מזהיר כשהוזמן להחליף את טוסקניני כמנצח הפילהרמונית של ניו יורק, מעמד יוקרתי מאין כמותו. אף כי חמש העונות שלו שם היו בגדר ניצחון מוזיקלי, כפי שמלמדות ההקלטות שנעשו במהלכן, הוא פעל תחת התקפה מתמדת מצד העיתונות הניו יורקית הבוטה, בייחוד המבקר האנגלופובי אולין דאונס.

[עריכה] עבודה בשנים הבאות 1942 - 1970

בשנת 1942 הוזמן ברבירולי לחדש את החוזה שלו, אבל לשם כך היה עליו להפוך לאזרח ארצות הברית, ובכך לא רצה. הזמנה שהגיעה אליו בנקודה זו, למשרת המנצח הראשי של תזמורת האלה במנצ'סטר, שינתה את פני הקריירה שלו.

הגידול בהזדמנויות לקונצרטים המריץ את "האלה" לשים קץ להסדר של שיתוף במחצית מנגניה עם ה-BBC, שהציל אותם בשנים חלשות, אך הכביד עליהם יותר ויותר עם חלוף הזמן, ולשכור מנצח מן השורה הראשונה. רק ארבעה מן הנגנים המשותפים בחרו להישאר עם תזמורת האלה, כך שבבואו נדרש ברבירולי להקים מחדש את התזמורת תוך שבועות ספורים, משימה שקיבל על עצמו בהתלהבות. את "תזמורת האלה החדשה" שלו אפשר לשמוע כיום בהקלטות של סימפוניות משל באקס ו-ווהן ויליאמס, שנוגנו במנצ'סטר של תקופת המלחמה.

ברבירולי ניצח על התזמורת במשך עשרים וחמש שנים, בערים רבות, כולל פסטיבל צ'לטנהם, שם ניצח על ביצועי בכורה של יצירות חדשות רבות. הוא ניצח גם על ה-BBC ועל תזמורות לונדוניות אחרות, בקונצרטים ובתקליטים.

ברבירולי זכור כפרשן של אלגר, ווהן ויליאמס ומהלר, כמו גם שוברט, בטהובן, סיבליוס, ורדי וופוצ'יני, וכתומך מושבע ביצירות חדשות של מלחינים בריטיים, תמיכה שהתחרתה בזו של אדריאן בולט והנרי ווד.

ברבירולי היה נשוי לאבובנית הבריטית אוולין רותוול.

[עריכה] לקריאה נוספת

רייד, צ'ארלס, "ג'ון ברבירולי: ביוגרפיה", הוצאת טאפלינגר ושות' (1971) ISBN 0800844084

הקודם: ארטורו טוסקניני

מנהל מוזיקלי, הפילהרמונית של ניו יורק 1937 - 1942

הבא: ארטור רודז'ינסקי

הקודם: ליאופולד סטוקובסקי

מנהל מוזיקלי, התזמורת הסימפונית של יוסטון 1961 - 1967

הבא: אנדרה פרווין