ג'וזאיה וג'ווד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בקדר אנגלי. לערך העוסק בברון, תומך בציונות, ראו ג'וזאיה קלמנט וג'ווד.
ג'וזאיה וג'ווד Josiah Wedgwood (12 ביולי 1730 - 3 בינואר 1795) היה קדר אנגלי, שלזכותו נרשם התיעוש של ייצור כלי חרס. הוא היה בן למשפחת דרווין - וג'ווד, שהמפורסם בין בניה הוא נכדו, צ'ארלס דרווין.
[עריכה] ראשית חייו
ג'וזאיה נולד כצעיר בשנים-עשר ילדיהם של תומס וג'ווד השלישי ומרי וג'ווד, וגדל במשפחה של כופרים אנגליים, שפרשו מן הכנסייה. הוא יצא בשלום ממחלת האבעבועות השחורות בילדותו והחל לעבוד כשוליית קדרות אצל אחיו הבכור, תומס וג'ווד הרביעי. האבעבועות הותירו את חותמן בג'וזאיה בצורת חולשה תמידית בברכיים, שמנעה ממנו להפעיל את דוושת הדריכה של אופן האובניים. כתוצאה מכך, ריכז את מאמציו מגיל צעיר בעיצוב כלי חרס ולא בייצורם.
בראשית שנות העשרים לחייו, החל וג'ווד לעבוד עם הקדר האנגלי המהולל ביותר בזמנו, תומס וילדון. בסדנתו של וילדון החל לערוך ניסוים במגוון רחב של טכניקות קדרות, התנסות שהתרחשה בה בעת עם הופעתם של ניצני התעשיה בעיר המתפתחת מנצ'סטר שבבשכנות. וג'ווד ראה את ההזדמנות הנפתחת לפניו, חכר את מפעל אייוי בעיר מגוריו בורסלם והתחיל לעבוד. במהלך העשור הבא הפכו עבודותיו הנסיוניות (יחד עם השקעה נכבדה של הון מנישואיו לדודנית רחוקה בעלת נכסים, סאלי וג'ווד) את בית המלאכה המנומנם למפעל הקדרות הראשון האמיתי.
[עריכה] נישואים וילדים
מנישואיו לדודניתו שרה (או סאלי) וג'ווד נולדו הילדים:
- סוזאנה וג'ווד (1765 - 1817) נישאה לרוברט דרווין, הייתה אמו של חוקר הטבע האנגלי צ'ארלס דרווין)
- ג'ון וג'ווד (1766 - 1844)
- ג'וזאיה וג'ווד השני (1769 - 1843)
- תומס וג'ווד (1771 - 1805) (בלי ילדים)
- קתרין וג'ווד (1774 - 1823) (בלי ילדים)
- מרי אן וג'ווד (1778 - 1786) (בלי ילדים)
בין צאצאיו בדור הבא (כנראה נין) היה ג'וזאיה קלמנט וג'ווד, (1872 - 1943), מדינאי בריטי פרו-ציוני. לו התקבלה הצעתו, הייתה ארץ ישראל הופכת לדומיניון השביעי בחבר העמים הבריטי. על שמו קרויים רחובות במושבה הגרמנית בירושלים ובמרכז הכרמל בחיפה.
[עריכה] עבודה
עבודתו של וג'ווד הייתה גבוהה מאוד באיכותה (אם ראה, בעת סיור בסדנה שלו, כלי שאיננו עומד בדרישות תקן האיכות שקבע לעצמו, היה מנפץ אותו במקלו אגב הכרזה, "זה איננו מספיק טוב לג'וזאיה וג'ווד!"). וג'ווד גם גילה עניין נלהב בחידושי המדע של תקופתו ועניין זה הוא שהציב את היסודות לאימוץ הגישה המדעית והשיטות, שחוללו את השינויים המהפכניים באיכות תוצרתו. הודות לזיגוגים הייחודים של ג'ושיה, היו כליו שונים ומיוחדים מכל תוצרת אחרת בשוק כלי החרס.
בשנת 1763 כבר קיבל הזמנות מן הדרגים הרמים ביותר של האצולה הבריטית, ביניהם המלכה שרלוט. וג'ווד שיכנע אותה להרשות לו לכנות את קו כלי החרס שרכשה "כלי המלכה", והכריז ברמה על הקשר המלכותי במסמכיו ועל נייר המכתבים שלו. כתעשיין משגשג היה וג'ווד בין ראשי התומכים בתעלת טרנט ומרסי, שנחפרה בין נהר טרנט לנהר מרסי. בתקופה זו התיידד עם אראסמוס דרווין.
במהלך עשור זה, הניעו אותו עסקיו המתפתחים לעבור ממפעל אייוי הקטן אל מפעל אטרוריה, שבנייתו אך זה נשלמה, ושם תימשך עבודת הקדרות עוד 180 שנים. המפעל נקרא כך על שם חבל אטרוריה באיטליה, שם נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות כלי חרסינה שחורים, שתועדו לתקופה האטרוסקית. וג'ווד שאב השראה מחרסינה זו והצלחתו המסחרית הגדולה הראשונה הייתה העתקתם במה שכינה "בזלת שחורה". זמן לא רב אחרי פתיחת המפעל החדש, הביאו סיבוכים מתמשכים בברכו נגועת האבעבועות להכרח לקטוע את רגלו הימנית.
בשנת 1780 נפטר שותפו הוותיק לעסקים, תומס בנטלי, וג'ווד פנה אל דרווין בבקשת עזרה בניהול העסק. כתוצאה מן הקשר הקרוב שצמח בין משפחות וג'ווד ודרווין, תינשא בהמשך בתו הבכורה של ג'וזאיה לבנו של אראסמוס. אחד הילדים מנישואים אלה, צ'ארלס דרווין, יישא גם הוא בת וג'ווד לאישה - אמה, נכדתו של ג'וזאיה. ביסודו של דבר, הירושה המצולבת הזאת של הונו של ג'ושיה היא שאיפשרה לצ'ארלס דרווין חיים של חירות מעבודה, שהובילו בסופו של דבר לגיבוש תאוריית האבולוציה שלו.
בחלקם האחרון של חייו, אחז בווג'ווד הדיבוק ליצור העתק מדוייק של אגרטל פורטלנד, אגרטל זכוכית כחול-לבן, שתועד למאה הראשונה לספירה. במשך שלוש שנים עבד על המיזם, עד שלבסוף, בשנת 1789, הוציא מתחת ידיו את ההעתק, שהשביע את רצונו. אחרי שהעביר את החברה שלו לבניו, מת וג'ווד בשנת 1795.
חברת וג'ווד עודנה שם דבר בעולם הקדרות (כחלק מווטרפורד וג'ווד; ראו בדולח ווטרפורד), ו"חרסינת וג'ווד" הוא המונח המקובל בשימוש לכלי ג'ספר שלו, החרסינה הכחולה (או לפעמים ירוקה) עם עיטורי ציפוי לבנים, שעודנה מצויה בכל העולם.
הוא היה חבר פעיל באגודה הירחית ושמו מוזכר על אבני הירח בברמינגהם.
ביתו, אטרוריה הול, שנבנה בין 1768 ל-1771 על ידי ג'וזף פיקפורד, שוחזר כחלק מפסטיבל הגנים של סטוק-און-טרנט ב-1986 וכיום הוא חלק ממלון ארבעה כוכבים.
