בלוק-קורדס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבלוק-קורדס היא טכניקת נגינה המקובלת אצל נגני ג'אז מפורסמים רבים.
בטכניקת הבלוק-קורדס, שתי הידיים מנגנות אקורדים שיוצרים מצלול של מנגינה עם ליווי בו זמנית. הסגנון מוציא מהפסנתר סאונד רב, כך שהוא מתאים לנגינה ברגעי השיא של הסולו. דוגמה לכך אפשר למצוא בהקלטות של פסנתרנים רבים, כגון: ג'ור'ג שירינג, ביל אוואנס, רד גארלנד, ארול גארנר, ועוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] שיטות נגינת בלוק-קורדס
[עריכה] טכניקת שירינג
אחת השיטות המפורסמות לנגינת בלוק קורדס, נקראת "טכניקת שירינג" והיא על שם הפסנתרן ג'ורג' שירינג. שיטה זו מאופיינת בנגינת אוקטבות כשהמלודיה בצלילים העליון והתחתון, ובין האוקטבות מנוגנים צלילים אחרים מהאקורד.
[עריכה] Drop 2
Drop 2 היא שיטת נגינת בלוק-קורדס נוספת. שיטה זו היא אחת הנפוצות ביותר. אחד מפסנתרי הג'אז המפורסמים שהשתמשו בשיטה זו הוא ביל אוואנס. בשיטה זו, מנוגן האקורד בהיפוך מסוים כך שהצליל העליון ביותר הוא צליל המלודיה, והצליל השני מלמעלה, מנוגן אוקטבה אחת מתחת לאקורד, כלומר- בתור צליל הבאס שלו. נגינת הצליל השני מלמעלה באוקטבה מתחת, יוצרת מצלול מיוחד.
[עריכה] טכניקת גארלנד
הפסנתרן רד גארלנד, השתמש בטכניקה בה יד ימין הייתה מנגת את צלילי המלודיה באוקטבות, והדרגה החמישית שלהם (כלומר קווינטה זכה מצליל המלודיה) ביניהם, ויד שמאל הייתה מנגנת מצלולים ( מאנגלית: Voicings) של ג'אז מודרני. שתי הידיים היו מנגנות ביחד, ובעוד המלודיה ביד ימין משתנה, הוויסינגז בשמאל נשארים אותם וויסינגז.
[עריכה] דוגמאות
