רד גארלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וויליאם מ. "רד" גארלנד (13 במרץ 1923 - 23 באפריל 1984) היה אחד מגדולי פסנתרני הג'אז האמריקאים. סגנון הבלוק-קורדס שלו השפיע ועודו משפיע על פסנתרנים רבים אחרים.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 ההתחלה 1.2 פוסט-התחלה 1.3 גארלנד מתפרסם 1.4 הטריו 1.5 הקווינטט 1.6 הפרישה, ואחרי 2 מאפייני נגינה והשפעות 2.1 בלוק-קורדס 2.2 מאפייני הנגינה ביד ימין 2.3 מאפייני הנגינה ביד שמאל

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ההתחלה

וויליאם מ. "רד" גארלנד נולד ב-13 במרץ, 1923 בדאלאס, טקסס. גארלנד בא ממשפחה לא מוזיקלית. הכלי הראשון שעליו ניגן היה קלרנית. מאוחר יותר, למד גארלנד סקסופון אלט אצל באסטר סמית', סקסופוניסט ידוע בטקסס שהשפיע מאוד על צ'ארלי פארקר. גארלנד התחיל לנגן לראשונה על פסנתר בשנת1941 כשהיה בן 18, ובצבא. כששהה בפורט האוצ'וקה, אריזונה, שמע פסנתרן בשם ג'ון לואיס מנגן בחדר המנוחה של הצבא, וביקש ממנו ללמד אותו לנגן. לאחר שסיים את שירותו הצבאי, המשיך גארלנד ללמוד ולהתאמן בעצמו תוך כדי הקשבה להקלטות של נגנים אחרים. השפעותיו העקריות באותה תקופה היו קאונט בייסי ונאט קינג קואל. בנוסף, למד גארלנד מג'יימס פ. ג'ונסון, לאקי רוברטס, טדי ווילסון, באד פאוול, וארט טייטום אשר היה המועדף על גארלנד. גארלנד ידע שלעולם הוא לא יוכל לנגן כמו טייטום, שהיה ידוע במהירויות הנגינה הגבוהות מאוד שלו, ובתחליפיו ההרמוניים שנחשבו מסובכים באותה תקופה.

[עריכה] פוסט-התחלה

בשנת 1945 הופיע גארלנד לראשונה עם פורט וורת' וביל בלוקר. הופעה זו הייתה פחות מחמש שנים אחרי שגארלנד החל לנגן בפסנתר. באותו זמן הגיע לעיר נגן החצוצרה אורן "הוט ליפס" פייג' שחיפש פסנתרן לנגן איתו לאחר שהפסנתרן הקודם איתו ניגן, פרש. ו פייג' וגארלנד חבר וניגנו יחדיו כמה חודשים עד שמסע ההופעות שלהם הסתיים בניו יורק. בניו יורק רצה גארלנד לחפש עבודה חדשה. ארט בלייקי, שהספיק כבר לשמוע את גארלנד, המליץ עליו לזמר בילי אקשטיין שחיפש מוזיקאים מיוחדים ל"ביג באנד" שלו. אקשטיין שהעסיק מוזיקאים גדולים רבים כגון דיזי גילספי, צ'ארלי פארקר, דקסטר גורדון ומיילס דייויס, נענה להמלצתו של בלייקי וצירף את גארלנד לתזמורתו. גארלנד ניגן באותו "ביג באנד" כשישה שבועות.

[עריכה] גארלנד מתפרסם

בנוסף לנגינה בתזמורתו של אקשטיין, ניגן גארלנד עם הסקסופוניסט אדי "לוקג'ו" דייויס בכמה מועדונים. לילה אחד במועדון בשם מינטון, נכנס הפסנתרן בד פאווול והחליף את גראלנד בספסל הפסנתר. גארלנד היה המום מנגינתו של פאוול. מאוחר יותר החל גארלנד להפגש לעיתים קרובות עם פאוול בביתו, וללמוד ממנו. הם נהיו חברים, ופאוול הפך להשפעה הגדולה השנייה על גארלנד אחרי ארט טייטום. בנוסף, קיבל גארלנד עצות מטייטום עצמו, במועדון לילה אחד, בו אמר טייטום לגארלנד בין השאר להפסיק "להרביץ" לפסנתר, ולתת לו "להתנגן מעצמו" ונתן לו כמה פירוקי אקורדים לעבוד עליהם. בשנת 1947 ניגן גארלנד כשנתיים במועדון ה"בלו נווט" בפילדלפיה. באותה תקופה ניגן עם צ'ארלי פארקר, ניילס דייויס, פטס נאבארו, ביל האריס, פליפ פיליפס, צ'ארלי ונטורה ובני גרין. ב-1949, הסקסופוניסט האגדי קולמן הוקינס והחצוצרן רוי אלדריג' שכרו אותו כדי לנגן איתם בלהקה. זה הפך להיות הרכב המפתח של גארלנד, ושמועות התפשטו על כך שגארלנד הוא פסנתרן ברמה. הסקסופוניטים האגדיים לסטר יאנג ובן וובסטר שכרו אותו, ואחר כך קיבל גארלנד הרבה יותר פניות מנגנים מפורסמים, ממה שהוא יכול לעמוד בהן.

[עריכה] הטריו

בשנות החמישים המקודמות, המוניטין של גארלנד התחזק כלכך והוא התחיל לעבוד כמנהיג של טריו עם פול צ'מברס וארט טיילור. גארלנד והטריו שלו הקליטו תקליטים רבים, ואיתם הקליטו מוזיקאים שונים רבים וביניהם: פפר אדמס, נאט אדרליי (אחיו של קאנונבול), ריי בארטו, קני בורל, אדי "לוקגו'" דייויס, ג'ימי הית', הארולד לאנד, פילי ג'ו ג'ונס, בלו מיטשל, איירה סוליבן ולירוי ויניגר. בנוסף, הטריו הקליט כחמישיה עם הסקסופוניסט ג'ון קולטריין והחצוצרן דונלד בירד.

[עריכה] הקווינטט

בשנת 1953 קיבל גארלנד טלפון ממיילס דייויס שביקש ממנו לנגן איתו בהרכב. גארלנד לא נענה לבקשה ונשאר לנגן עם הטריו שלו ועם לסטר יאנג. באמצע שנת 55 הקליט גארלנד ביחד עם דייויס והמתופף פילי ג'ו ג'ונס. לבסוף, באוקטובר, 55 דייויס דיבר שוב עם גארלנד וביקש ממנו לנגן בקווינטט, וגארלנד הסכים. גארלנד הציע את "פילי ג'ו ג'ונס" בתור מתופף וטנוריסט צעיר מפלדלפיה בשם ג'ון קולטריין. מיילס כבר הכיר אותו, ולכן צירף אותו, וביחד עם "פול צ'מברס" הבאסיסט, הפכו החמישיה לקווינטט המפורסם של מיילס דייוויד. תקופה זו הייתה פריחה גדולה בשביל רד גארלנד וגם בשביל מיילס דייויס. ההרכב הוציא מספר תקליטים וביניהם התקליטים המצליחים: ."Round About Midnight" ו- "Relaxin'", "Workin'," "Steamin'," "Cookin'," בתקליטים אלו ניכר היטב סגנונו הייחודי של גארלנד, עליו יפורט בהמשך, ובנוסף ניכרת השפעה רבה מנגינתו של הפסנתרן אחמד ג'מאל. גארלנד נשאר לנגן עם דייויס עד שנת 1958 כשרבו השניים. מאז הלך דייויס לכיוון של ג'אז מודאלי (ג'אז שמאולתר על מודוסים במקום על אקורדים ובאסים מוגדרים – מה שבסופו של דבר הוביל לפרי ג'אז), והחליף את גארלנד בביל אוואנס. גארלנד מעולם לא נכנס לג'אז מודאלי. הוא ניגן בעיקר סטנדרטים, בלוז וקטעי נגינה שהיו מקובלים באותה תקופה. הוא לא אהב את הכיוון שאליו הלכו דייויס וקולטריין לאחר שעזב את הקווינטט. לעומת זאת, התקליטים של הקווינטט של מיילס השפיעו רבות על תנועת הפרי ג'אז.

[עריכה] הפרישה, ואחרי

גארלנד המשיך להנהיג את הטריו שלו, אך סצנת הג'אז הייתה בירידה, ולא היה לו כוח להלחם נגד זה. בשנת 1968 כשאמו מתה, הוא חזר לדאלאס שבטקסס, שם פרש מלהופיע והוציא רק מעט תקליטים עם נגנים פחות מוכרים. בשנת 1976, חזר גארלנד להופיע במועדון מקומי. החזרה האמיתית שלו הייתה בשנת 1978 כשהופיע בסאן פארנסיסקו, לראשונה מחוץ לדאלאס אחרי 15 שנים. גארלנד המשיך להופיע באופן סדיר בהופעות צנועות עד מותו מהתקף לב בגיל 60, בתאריך ה-23 באפריל, 1984.

[עריכה] מאפייני נגינה והשפעות

[עריכה] בלוק-קורדס

גארלנד היה ידוע לכולם בסגנון ה"בלוק-קורדס" שלו. בסגנון הבלוק-קורדס, שתי הידיים מנגנות אקורדים שיוצרים סאונד של מנגינה, עם ליווי בו זמנית. הסגנון מוציא מהפסנתר המון סאונד, כך שהוא מתאים לנגינה ברגעי השיא של הסולו. פסתנרים אחרים הידועים בסגנון זה, הם ג'ורג' שירינג, שנגינתו מאופיינת באוקטבות כשהמלודיה בצלילים העליון והתחתון, ובין האוקטבות מנוגנים צלילים אחרים מהאקורד, וביל אוואנס שהוריד את הצליל השני מהלמעלה של האקורד בשיטתו של שירינג, וניגן אותו אוקטבה מתחת. טכניקה זו נקראת "דרופ טו" וכיום היא פופולרית מאוד אצל נגני הבלוק-קורדס. גארלנד השתמש בטכניקות שונות אך הבולטת בהן היא שיד ימין הייתה מנגת את צלילי המלודיה באוקטבות, והדרגה החמישית שלהם (כלומר קווינטה זכה מצליל המלודיה) ביניהם, ויד שמאל הייתה מנגנת וויסינגז של ג'אז מודרני. שתי הידיים היו מנגנות ביחד, ובעוד המלודיה ביד ימין משתנה, הוויסינגז בשמאל נשארים אותם וויסינגז. גארלנד נתן משמעות חדשה לנגינת הקווינטות מעל לצלילי המלודיה, שיצרו לעיתים אקורדים דיסוננטיים (לדוגמה: הדרגה החמישית של הדרגה השביעית באקורד היא ה#4 של אותו אקורד). טכניקה זו, אפיינה את נגינתו של גארלנד במיוחד, אם כי לא הייתה המאפיין היחיד כלל.

[עריכה] מאפייני הנגינה ביד ימין

בנוסף לנגינת הבלוק-קורדס ברגעי השיא של הסולואים, גארלנד היה מנגן כמובן גם סולו ביד ימין בזמן ליווי הסולו של עצמו ביד שמאל, כמקובל. הסולו מאופיין בנגינת שמיניות לרוב, אך גם הרבה שלשונים (טריולות) וטרילים קטנים וקצרים. גארלנד נוהג להשתמש הרבה בכרומטיקה, ובאקורדים וסולמות מוקטנים בסולו שלו. גארלנד מרבה להשתמש ב"הקפות" של צלילי האקורד דרך צלילי גישה כרומטיים או טונאליים (כלומר, בתוך הסולם) לדוגמה, קטע ממהלך 2-5-1 מתוך הסולו של גארלנד ב"בילי בוי" מהדיסק "מיילסטונס" של מיילס דייויס:

בצליל החמישי, דו, מתחילה עליה כרומטית לצליל רה שהוא הצליל ה5 באקורד. ירידה טונאלית לצליל סי שהוא ה-3, וקפיצה ללה במול שהוא ה-במול 9 באקורד. עליה כרומטית לסול שהוא הצליל הראשון באקורד, וקפיצה למטה לסי. משם עליה כרומטית לדו שהוא הצליל הראשון באקורד החדש. "הקפה" של מי, על ידי נגינת הצליל הכרומטי מעליו (פה) ועליה כרומטית מתחתיו, וכו'. גארלנד מנגן אוקטבות כדי להדגיש צלילים מסוימים, לרוב אחרי סיום פרזות מהירות. גארלנד לעיתים משתמש בנגינה על הסולם של התחליף טריטון של אקורד מסוים. לדוגמה, קטע ממהלך 2-5-1 מתוך הסולו של גארלנד על "בלוז בארון" מהדיסק "ברייט אנד בריזי" שלו.

במקום לאלתר על דו7, מאלתר גארלנד על פה דיאז7, שהוא התחליף טריטון שלו.

[עריכה] מאפייני הנגינה ביד שמאל

כפי שהוזכר קודם לכן, גארלנד מלווה את עצמו תוך כדי הסולו ביד ימין. גארלנד משתמש באקורדים "צפופים" ביד שמאל, אך לא כחלק משמעותי בסולו. האקורדים בשמאל בעיקר מכתיבים את הקצב ונותנים "גרוב" לסולו, אך הם לא מהווים עיקר. בהרבה מאוד קטעים, גארלנד מכניס את האקורדים שלו, חלק 16 לפני הביט.