בית מרחץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית מרחץ הוא מבנה המשמש לרחצה. המונח מתייחס בדרך-כלל לבתי מרחץ ציבוריים. בבתי מרחץ ציבוריים שונים יש מידה שונה של פרטיות לרוחצים. מרביתם כוללים הפרדה בין המינים, אחרים כוללים גם הפרדה בין גילאים שונים, ובמיעוטם יש חדרים המאפשרים רחצה בפרטיות מלאה.
בתרבות הרומית פותחו מאוד בתי המרחץ. והרומאים נהגו לבנות בתי מרחץ בארצות כיבושיהם. אף בארץ ישראל שבה המים מצויים בצמצום הוקמו בתי מרחץ רבים, גם אם היה צריך לשם כך לבנות אמות מים ארוכות כמו בקיסריה.
בתי המרחץ נדירים יחסית בתרבות המערבית, מרבית בני תרבות זו משתמשים במתקני רחצה פרטיים (אמבטיות בבתי-המגורים). בתרבויות אחרות קיימת מסורת ארוכה של שימוש בבתי מרחץ ציבוריים - למשל, הסנטוס ביפן. גם בקתות ההזעה של התרבויות האינדיאניות השונות עשויות להחשב לבתי מרחץ, למרות שהשימוש בהן אינו כרוך בטבילה במים.
בתי מרחץ בתרבות המערבית כן מקובלים במקומות בהם ישנם מעיינות חמים או מעיינות שמשויכות להן תכונות מרפא (מעיינות מרפא או "ספא"). בתי מרחץ כאלה קיימים בבאת' (Bath) שבדרום-מערב אנגליה, בבודפשט, ובמקומות רבים נוספים.
בית הרחצה היהודי המסורתי הוא המקווה, והטבילה בו היא עדיין חלק מהתרבות היהודית-דתית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ירושלים - בתי מרחץ מהתקופה הביזאנטית, רשות העתיקות.
- ז'רום קארקופינו, חיי יום יום ברומא: המרחצאות, הספריה הוירטואלית של מט"ח.
- ג.פ. מקנאלי, ביקור בבית מרחץ יפני, באנגלית.
- החמאם הטורקי
- מרחצאות ברומא העתיקה, החיים כקאונטרי קלאב.
