בית הדין לעבודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בשיטת המשפט הישראלית מערכת בתי הדין לעבודה הינה מערכת ייחודית של בתי דין שהוקמה מכוח חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969. מערכת בתי דין זו היא ערכאת שפיטה עצמאית המתמחה בשפיטה בתחום משפט העבודה.
[עריכה] מבנה מערכת בתי הדין לעבודה
במערכת בתי הדין לעבודה יש שתי ערכאות:
- בית הדין האזורי: קיימים חמישה בתי דין אזוריים לעבודה, שסמכויות השיפוט שלהם מקבילות לסמכויות השיפוט של בתי המשפט המחוזיים.
- בית הדין הארצי: מהווה ערכאת ערעור על פסקי דין של בתי הדין האזוריים. בנושאים מסוימים, בית הדין הארצי הוא הערכאה הראשונה. בית הדין הארצי לעבודה הוא הערכאה העליונה בתחום משפט העבודה, ולא ניתן לערער על פסיקותיו. עם זאת ניתן לעתור לבג"ץ כנגד פסק דין בלתי סביר ביותר של בית הדין הארצי לעבודה.
[עריכה] הרכב השופטים
הרכב השופטים בבית הדין לעבודה ייחודי לבית משפט זה: בנוסף לשופט מקצועי (משפטן), יושבים בדין גם שופטים שהומלצו לתפקידם על-ידי ארגוני העובדים ועל-ידי ארגוני המעבידים. לנציגי העובדים והמעבידים אין צורך בהשכלה משפטית, אך עליהם להיות בעלי ניסיון עשיר בתחום העבודה. בהליך אזרחי בבית הדין האזורי יושב בדין הרכב של שלושה שופטים: שופט מקצועי, נציג עובדים ונציג מעבידים. בבית הדין הארצי יושבים בדין חמישה שופטים: שלושה שופטים מקצועיים, נציג עובדים ונציג מעבידים.
מתחילת קיומה של מערכת בתי הדין לעבודה עמדו שלושה נשיאים בראש בית הדין הארצי לעבודה:
