אש קודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בספרו של האדמו"ר מפיסצ'נה. לערך העוסק במאחז אש קודש, ראו מאחזים.

הספר אש קודש (מחברו קרא לו חידושי תורה משנות הזעם ת"ש - תש"א - תש"ב, והשם "אש קודש" ניתן לו על ידי המוציאים לאור, בישראל) הוא ספר דרשותיו של האדמו"ר מפיסצ'נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, בפני חסידיו בגטו ורשה, בעת השואה. הדרשות ניתנו בשבתות, בין השנים ה'ת"ש - ה'תש"ג (1939 - 1942), אם כי לא ברצף. הדרשה הראשונה היא מראש השנה ה'ת"ש, אמצע ספטמבר 1939, בזמן המצור על ורשה על ידי הוורמאכט, והאחרונה - בד' באב ה'תש"ג, 18 ביולי 1942 - ימים ספורים לפני הגירוש הגדול לטרבלינקה. בסך הכול ישנן בספר 86 דרשות.

כמנהיג חרדי בשואה, עמד האדמו"ר שפירא מול אתגר מחשבתי-תאולוגי עצום. הספר "אש קודש" הוא ניסיון ייחודי לתת מענה מחשבתי-חסידי לקושי: כאדמו"ר, כהוגה דעות חסידי, מנסה הרב להצדיק את מעשי הבורא, למצוא פשר לסבל ולתת משמעות לקידוש השם; וכמנהיג, מנסה הרב לעודד את שומעיו, ולתת הכוונה לחסידיו.

המאמץ המחשבתי יוצא הדופן המושקע בספר, והתנאים האיומים בהם נכתב, הופכים אותו לתעודה חסידית, תאולוגית-מחשבתית, וגם היסטורית, יוצאת דופן. הרב שפירא מתאר באורח נוגע ללב את הייסורים העצומים שאותם עוברים הוא וחסידיו. שאלותיו הדתיות וניסיונותיו להתמודד עם הקושי העצום - הפיזי והרוחני - יוצרים תעודה דתית-היסטורית כמעט ללא אח ורע.

בשלב כלשהו בין הגירוש לטרבלינקה לבין מרד גטו ורשה, שלאחריו גורש הרב שפירא לטרווניקי, שם נרצח, הטמין הרב שפירא את כתב היד בכד חלב באדמת הגטו. קובץ הדפים נמצא בפולין כנראה כמה שנים לאחר המלחמה, והועבר למכון ההיסטורי היהודי בוורשה. רק ב-1957 זוהו הדפים, וצילום שלהם הועבר על ידי ברוך דובדבני לחסידי פיסצ'נה בארץ. לקט הדרשות הודפס תחת השם "אש קודש" והוצא לאור לראשונה בשנת תש"ך (1960).