ארנסט לוביטש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ארנסט לוביטש, "מלך הקומדיה"

ארנסט לוביטש (28 בינואר 1892 - 30 בנובמבר 1947) (Ernst Lubitsch), היה במאי סרטים יליד גרמניה.

סרטיו של לוביטש שנונים ומתוחכמים, ויש בהם מיניות מרומזת ועדינה. בכולם יש את "מגע לוביטש" המפורסם, דרכו הלא קונבנציונלית לעשיית סרט, שהתבססה על חוש ההומור הסרקסטי שלו ושאת נפשו מן החיים.

לוביטש נולד בשנת 1892 בברלין. הוא הפנה עורף לעסק החייטות של אביו לטובת התאטרון, ובשנת 1911 היה חבר בתאטרון הגרמני של מקס ריינהרט. עבודתו עם סרטים החלה בשנת 1912 כשחקן. בהדרגה עזב את המשחק לטובת בימוי וב-1918 עשה ציון דרך כבמאי רציני עם הסרט האילם Die Augen der Mumie Ma (עיני המומיה), דרמה טרגית בכיכובה של פולה נגרי. לאחר מכן עבד לסירוגין על קומדיות אסקפיסטיות ודרמות היסטוריות רחבות מידה; הוא נהנה מהצלחה בינלאומיות בשני הז'אנרים. המוניטין שלו כרב אמן של עולם הראינוע הגיע לפסגה חדשה עם הוצאת סרטיו Madame Du Barry (מאדאם דו בארי) ו-Anna Boleyn (אן בוליין).

לוביטש עזב את גרמניה לטובת הוליווד ב-1922 בעקבות הזמנת השחקנית האמריקנית מרי פיקפורד. היא הביאה אותו לידי חתימת חוזה עם האחים וורנר, היכן שיסד את המוניטין שלו בקומדיות מתוחכמות, בהן הסרטים המסוגננים והמהנים כגון The Marriage Circle (מעגל הנישואים, 1924), Lady Windermere's Fan (מניפתה של ליידי ווינדרמר, 1925), ו-So This Is Paris (אז זוהי פריס, 1926). ב-1928, כאשר הגיעה בשורת השמע והסאונד לסרטי הוליווד, הצטרף לוביטש לאולפני פאראמאונט.

בסרטו המדבר הראשון, The Love Parade (מצעד האהבה, 1929), בכיכובם של ג'נט מקדונלד ומוריס שבלייה פסע לוביטש צעד גדול כיוצר קומדיות מוסיקליות (והיה שוב מועמד לאוסקר). עם תחילת עידן הסאונד, הוא יצר דיאלוגים חריפים וסרקסטיים בצד מצבים קומדיים זדוניים ומוזרים. מצעד האהבה, Monte Carlo (מונטה קרלו 1930), ו-The Smiling Lieutenant (הסגן המחייך 1931) קיבלו דברי הלל מן המבקרים שהגדירום יצירות מופת של הז'אנר המוזיקלי החדש.

כרזת סרטו "צרות בגן עדן", 1932

אך בין אם בסרטיו The Merry Widow (האלמנה העליזה, 1934) או Trouble in Paradise (צרות בגן עדן, 1932, שרבים מחשיבים אותו לסרטו הטוב ביותר), One Hour With You (1932) או Design for Living (1933), לוביטש עדיין המשיך להתמחות בקומדיה מתוחכמת. הוא יצר רק סרט דרמטי אחד נוסף, סרטו האנטי מלחמתי The Man I Killed (1932).

ב-1935 היה למנהל ההפקה של האולפן, ומתוקף תפקידו הפיק בעצמו את סרטיו והשגיח על מלאכת הפקות סרטים של בימאים אחרים.

ב-1939 עבר לוביטש לאולפני MGM, וביים את גרטה גרבו ב-"נינוצ'קה", קומדיה סאטירית מבריקה בה צחקה השחקנית הידועה לראשונה על המסך. לאחר מכן ביים את The Shop Around the Corner (חנות מעבר לפינה 1940) עם ג'יימס סטיוארט ומרגרט סולאוון. אחרי כן ביים עצמאית את That Uncertain Feeling (1941), והקומדיה הצינית האנטי נאצית To Be or Not to Be (להיות או לא להיות 1942).

לוביטש עבר לעבוד עם אולפני פוקס המאה ה-20, אך בעיית לב הורידה את מינון עבודתו. סרטו הגדול האחרון נחשב כ-Heaven Can Wait (השמיים יכולים לחכות 1943), קומדיה אלגנטית ואירונית.

במרץ 1947 זכה לוביטש בפרס אוסקר מיוחד על "25 שנות תרומתו לסרטי הקולנוע". הוא מת מאוחר יותר אותה שנה כתוצאה מהתקף לב, השישי במספר שחווה. סרטו האחרון That Lady in Ermine הושלם על ידי הבמאי אוטו פרמינגר ושוחרר לאקרנים אחרי מותו ב-1948.

בהלוויתו אמר בילי ויילדר: "לא עוד לוביטש", והבמאי ויליאם ויילר ענה: "גרוע מכך. לא עוד סרטי לוביטש".