ארוחת בוקר על הדשא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
| ארוחת בוקר על הדשא |
| אדוארד מאנה, 1943 |
| שמן על בד, 250 × 270 ס"מ |
| מוזיאון ד'אורסי |
ארוחת בוקר על הדשא- תמונה של הצייר הצרפתי אדוארד מאנה.
הצרפתים הבורגנים אהבו מאוד לצאת לטייל ביום ראשון לבילוי בחיק הטבע: הם ערכו פיקניקים, הלכו לשחות, לשוט או סתם לשבת בבתי קפה על הנהר. מאנה מצייר בציור זה אנשים ממעמד הבורגני: שני גברים ושתי גברות.
גם כאן מאנה לוקח את הדגם של טיציאן של "קונצרט כפרי" - שם הנשים העירומות הן מוזות אלגוריות של אלות טבע, ואילו כאן מדובר בנשים רגילות לצד גברים רגילים, אלו לא מוזות או תיאור של ונוס - מאנה אינו צריך תירוץ כדי לצייר אישה עירומה, הוא פשוט מצייר אותה. המטרה של הציור היא לעשות רגולציה לנושא מסורתי. הגברים בציור הם גברים בורגנים טיפוסיים יושבים ליד אישה עירומה המסתכלת על הצופה.
יש בציור בעיה של פרספקטיבה: הדמות הקדמית גדולה מידי, האישה העירומה לא מקבלת עליה שום צל והיא מוארת לגמרי ולכן היא נראת מודבקת לציור. סגנון הציור ריאליסטי - תאור מדוייק של הפנים (ניתן לזהות ספציפית את האישה העירומה - מדובר במודל שלו לציור - ויקטורין) הבגדים הם בגדי התקופה, בנוסף הנושא הוא נושא יומיומי, נושא של נוף ושיחה בין בורגנים.
האור בתמונה מגיע משני מקורות: מלפנים ומלמעלה - מבעד לעצים. העצים מצלים על הנוף והדמויות ומאנה מתאר את השפעת השמש על הצבע של הטבע.
השפעת האמנות היפנית ניכרת בהשטחה של הציור: אין פרספקטיבה נכונה והדמות של ויקטורין נראית ככתם צבע לבן. גם הגברים שלידה נראים שטוחים כיוון שהם כהים מדי. אין על הדמויות מעברי אור וצל כמו שיש על הטבע.
הקומפוזיציה של הציור היא קומפוזיציה מסורתית משולשת. זוהי קומפוזיציה סגורה, העיקר נמצא במרכז. בנוסף העצים בצדי התמונה סוגרים את התמונה.
חידוש של מאנה הוא שילוב בין כמה טכניקות של ציור. בחלק מהציור משיכות המכחול הן מלוטשות - לדוגמה ויקטורין, ובחלק מהציור יש משיכות מכחול מטושטשות, מחוספסות. דבר זה שונה מהציור המסורתי שבו כל הציור נראה מלוטש באופן שווה.
