אנטוניו לבריולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטוניו לבריולה (1843 - 1904), היה פילוסוף וסוציאליסט ונחשב לאבי המרקסיזם האיטלקי. כיום יחסית נשכח ופחות מוכר מהאנשים עליהם השפיע מאוד כגון קרוצ'ה וגרמשי.
לבריולה נולד בקסינו ב-1843, למד פילוסופיה הגליאנית באוניברסיטת נאפולי אצל ברטרנו ספוונטה, שראה במדינה האיטלקית החדשה את התגשמות האידאל ההגליאני. לבריולה רצה להבין בצורה קונקרטית את צרכי ההמונים, בעיקר את הצורך בחינוך לאומי, אליו הוא התיחס כאל רפורמה אינטלקטואלית ומוסרית.
ב-1874 קיבל לבריולה את התואר פרופסור לפילוסופיה מוסרית וחינוך באוניברסיטת רומא. הוא שינה את רעיונותיו בהדרגה וניתק את ההיסטוריציזם ההגליאני מהאידאליזם. מדינה, דת וחינוך נתפסו על ידי לבריולה ככלים המאפשרים קיום של אסטרטגיה פוליטית מתקדמת.
לבריולה החל את דרכו כליברל-דמוקרט ותמך במציני. החל מ-1873 ואילך הוא התאכזב מחיי הפוליטיקה האיטלקיים. הסטגנציה של המדינה הליברלית וחוסר היכולת שלה להגשים את חלום התרבות החילונית החדשה, "המדינה האתית" ההגליאנית.
במחצית השנייה של שנות ה-80 בתגובה לתנועה עממית ספונטאנית שהתפתחה סביב גריבלדי ובאקונין (אבי הניהיליזם הרוסי), לבריולה החל לנוע יותר ויותר שמאלה במפה הפוליטית. בעיניו, המדינה הפכה לשבויה יותר ויותר בבורגנות מושחתת ודקדנטית. עם זאת, הוא האמין כי מהפכה דמוקרטית לחלוטין תתכן רק אם היא תגן קודם כל על מעמד הפועלים העירוני. סביב 1890 לבריולה החל להתעמק בעבודות של מרקס ואנגלס והשתכנע כי הכח המהפכני היצירתי ביותר בעולם המודרני הוא התנועה הסוציאליסטית.
ספרו "מאמרים בנושא המטריאליזם ההיסטורי" מיקם אותו בין התיאורטיקנים האירופאים הגדולים של זמנו.
[עריכה] עבודותיו העיקריות
- In memory of “Communist Manifesto”. 1895
- historical materialism. 1896
- Correspondence on Philosophy and Socialism. 1898
- From One Century to the Next. 1900-1
[עריכה] לקריאה נוספת
- Edmund E Jacobitti, 'Labriola, Croce and Italian Marxism', Journal of the History of Ideas, 1975, pp. 297-318
- Joiseph Femia, Antonio Labriola a forgotten Marxist thinker, History of Political Thought, 2(II,3),pp 557-572
