אלכסנדר סובורוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אלכסנדר ואסילייביץ' סובורוב (24 בנובמבר 1729 - 18 במאי 1800 Александр Васильевич Суворов) - מצביא רוסי מהולל, אשר רכש תהילה כמי שלא הפסיד אף קרב בחייו. בזכות ניצחונותיו בשדה הקרב קיבל את התארים: רוזן רימניק ורוזן של הקיסרות הרומית הקדושה (בשל ניצחונו על התורכים בשנת 1789 בקרב רימניק) ונסיך איטליה (בשל ניצחונו על הצרפתים במערכה באיטליה בשנת 1799).

[עריכה] ראשית חייו

סובורוב היה בנו של הגנרל ואסילי איוואנוביץ' סובורוב, ובגיל 17 (1747) נשלח לשרת בצבא הרוסי. הוא סופח לחטיבת המשמר "סמיונובסקי" בדרגת רב-טוראי ובמהרה נשלח ללימודי קצונה, שאותם סיים בשנת 1754 בתור סגן.

את המוניטין שיצא לו כמצביא החל סובורוב לצבור עוד במלחמת שבע השנים (1756 - 1763), שבה הייתה לו דרגת לוטננט-קולונל (סגן-אלוף). בתחילה היה סובורוב קצין בחיל האספקה, אך הוא רצה להשתתף בלחימה וביקש העברה ליחידות לוחמות - בקשה אשר נענתה בשנת 1759. במלחמת שבע השנים הוא התפרסם בזכות התקפותיו המהירות והנועזות שאחר-כך הפכו להיות סימן ההיכר שלו וקודם לדרגת קולונל (אלוף-משנה).

[עריכה] אימת הפולנים והטורקים

במלחמת רוסיה-תורכיה הראשונה שבמקביל לה לחמה רוסיה גם נגד פולין, הבריגדיר סובורוב הביס את הפולנים והתורכים במספר קרבות חשובים וזכה בשל כך לעיטורים ולקידומים נוספים - עד לדרגת גנרל. על אחת מפעולותיו העצמאיות הוא נידון למיתה, אך יקתרינה הגדולה חננה אותו באמרה ש"את המנצח לא שופטים".

בשנת 1787 פרצה מלחמת רוסיה-תורכיה השנייה. במלחמה זו הופקד סובורוב בהתחלה על אזור שפך הדנייפר החשוב והצליח בכוחות קטנים מאלה של יריביו לסכל ניסיון נחיתה תורכי. אולם, לאחר שבשנה שלאחר-מכן רב סובורוב עם מפקדו, הנסיך גריגורי פוטיומקין, גנרל-פילדמרשל ומקורב לקיסרית יקתרינה הגדולה, פיטר אותו פוטיומקין מהצבא. סובורוב חזר לצבא רק בשנת 1789, לאחר שביקש זאת מהקיסרית, ובאותה שנה ניצח בשני קרבות חשובים: קרב פוקשאני וקרב רימניק. בקרב פוקשאני, שהתרחש ב-21 ביולי, הביס סובורוב עם 25,000 חיילים רוסים ואוסטרים (אוסטריה לחמה אז לצד רוסיה) צבא של 30,000 תורכים, אם כי לא הצליח להשמידם, אלא רק הדף אותם.

בקרב רימניק, שהתרחש ב-10 בספטמבר 1789, ניצבו 25,000 רוסים ואוסטרים מול צבא של 100,000 תורכים. הגורם לניצחונו של סוברוב בקרב זה היה מהירות תנועתו. התורכים היו מפוזרים במספר מחנות, ובכך שתקף אותם ראשון, מנע מהם סובורוב להתאחד והביס אותם אחד-אחד. כאות הוקרה על קרב זה קיבל סובורוב את צלב גיאורגי הקדוש דרגה 1 - העיטור הצבאי הגבוה ביותר של רוסיה, את התואר "רוזן רימניק" מקיסרית רוסיה ואת התואר "רוזן של הקיסרות הרומית הקדושה" מקיסר אוסטריה.

אנדרטה לכבוד סובורוב בדמות מרס אל המלחמה הרומי 1801

הקרב הבא של סובורוב היה בשנת 1790 - כיבוש מבצר איזמאיל אשר נבנה על ידי טובי המומחים האירופיים ושנחשב ל"מבצר ללא נקודות תורפה". כאן בא לידי ביטוי לא רק עיקרון המהירות של סובורוב, אלא גם ההכנה שלו לקראת התקפת המבצר והקפדנות שלו בכל הנוגע לפרטים; כך, קודם הקרב חייליו של סובורוב התאמנו במילוי חפיר המבצר ובטיפוס על קירותיו על דגם של המבצר שנבנה בשביל כך. לאחר כיבוש המבצר סובורוב רב שוב עם פוטיומקין, ולפיכך הועבר מהחזית התורכית לגבול פינלנד.

בשנת 1794 שוב זומן סובורוב לצבא עת נשלח לדכא את ההתקוממות הפולנית בהנהגת תדיאוש קוסטיושקו. במערכה זו היה זה סובורוב שכבש את ורשה. על הישגיו במלחמה זו הוא קודם לדרגת גנרל-פילדמרשל.

[עריכה] המסע האיטלקי

בשנת 1796 מתה יקתרינה הגדולה, ולכס המלכות עלה בנה, פאבל הראשון, אשר החל לארגן את הצבא הרוסי מחדש לפי הדגם הפרוסי ולשים דגש על הצד החיצוני של הצבא - מצעדים וזוטות. סובורוב, אשר התנגד נחרצות להעתקה עיוורת מהפרוסים ואשר החשיב יותר את מה שטוב לחיילים על פני זוטות חיצוניות, סירב לנהוג כפי שצווה בטענה ש"הרוסים תמיד היכו את הפרוסים", ולכן סולק מהצבא בשנת 1797.

אבל פאבל הראשון עד מהרה זימן את סובורוב חזרה לצבא, כיוון שרוסיה הצטרפה לקואליציה האנטי-צרפתית השנייה בשנת 1798 ובעלות בריתה של רוסיה דרשו באופן נחרץ את החזרתו של סובורוב לצבא. בשנת 1799, עת נלחם נגד הצרפתים באיטליה, הגיע סובורוב לשיא הקריירה והתהילה הצבאית שלו. לאחר שניצח במספר קרבות באיטליה, נשאר סובורוב בלי אספקה מול צבאם העיקרי ונאלץ לסגת. מסלול הנסיגה היחיד שהיה לו היה דרך מעבר סן-גוטהרד המסוכן. סובורוב הצליח לעבור בו והציל את הצבא שלו. לאחר מסע זה הוא קיבל את הדרגה "ג'נרליסימו", שפירושה הוא שהוא פיקד על כל הכוחות המזוינים של רוסיה. אולם הוא שוב הודח מהצבא לאחר שהסתכסך עם הקיסר פאבל הראשון על רקע התנגדותו להכנסת מנהגים פרוסיים לתוך הצבא הרוסי.

סובורוב נפטר ב-18 במאי 1800. על קברו, לפי צוואתו, הונחה אבן פשוטה שנכתב עליה: "כאן נח סובורוב".

[עריכה] מורשתו

סובורוב כתב מספר ספרים על "מדע הניצחון" וחינך דור של מצביאים ומפקדים רוסיים מוכשרים. החשוב שבהם הוא מיכאיל קוטוזוב, האיש אשר הדף את נפוליון מרוסיה בשנת 1812.

בימי מלחמת העולם השנייה, הוציאה ברית המועצות עיטור גבורה על שמו, אשר הוענק למפקדים על ניצחון מזהיר ומהיר שהושג מול כוח עדיף.