אוהל הדוד תום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוהל הדוד תום (Uncle Tom's Cabin) - ספר מאת הארייט ביצ'ר סטואו, אשר היה בעל השפעה משמעותית בגיוס דעת הקהל בארצות הברית כנגד תופעת העבדות.
הספר הוא תאור נוגע ללב של יסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מועבר מיד ליד ובסופו של דבר נופל לידיו של אדון אכזר ורע לב. גם במצבו החדש הוא מקבל על עצמו את הדין ואין הוא מוחה למרות ההשפלות והמכות שהן מנת חלקו.
"אוהל הדוד תום" פורסם לראשונה ב-20 במרץ 1852 והיה הרומן הנמכר ביותר של המאה ה-19 והספר הנמכר ביותר בארצות-הברית אחרי התנ"ך. הסיפור פורסם לראשונה בהמשכים בעתון "נשיונל ארא". בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקניים לגבי הדפסתו בספר, אך משפורסם אזלו עותקיו מהשוק במהירות, ובתי דפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף.
מספרים כי הארייט ביצ'ר סטואו אמרה: "לא אני כתבתי את 'אוהל הדוד תום'. אלוהים הכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתי את המילים מפיו".
יש הסבורים כי האווירה שהקרין הרומן עודדה את פריצת מלחמת האזרחים האמריקאית והתנועה לשחרור העבדות. כיון שבאותה תקופה זכויות היוצרים לא היו מעוגנות בחוק, יצא, במקביל לפרסום הרומן, מופע בימתי הנושא את השם "המופע של תום" (TOM SHOWS).
[עריכה] השפעת הספר
הספר יצא לאור ב-20 במרץ 1852. שמונה שנים לאחר מכן, ב-1860, נבחר אברהם לינקולן לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית ברוב דחוק ביותר על פני יריבו שדגל בהמשך העבדות. לאחר שנבחר לינקולן, פרשו מדינות הדרום מארגון המדינות, צעד שהפך את מלחמת האזרחים לבלתי נמנעת.
"אוהל הדוד תום" הפך במשך השנים להיות מושג לשוני לעבד נרצע שמתרפס כלפי אדוניו על אף כל ההשפלות והמכות שהוא סופג.
מסופר שכאשר פגש נשיא ארצות הברית באותה תקופה, אברהם לינקולן, את הסופרת ביצ'ר, הוא אמר לה: "את האישה הקטנה שסיפורה התחיל את המלחמה הגדולה הזו". אחרים טענו שלספר הייתה השפעה כה חזקה על הקוראים הבריטים, שבריטניה נמנעה בגללו מלהצטרף למדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים.
[עריכה] עלילת הספר
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
בתחילת הסיפור הדוד תום הוא עבדו של בעל האחוזה ארתור שלבי המתגורר בקנטקי. הדוד תום הוא עבד בגיל העמידה בעל אישה וילדים. חייו של תום שקטים ושלווים והוא משרת את אדונו בנאמנות. עד שנקלע בעל האחוזה שלבי לחובות כבדים ועומד לאבד את חוותו. כדי להציל את עצמו הוא מוכר לסוחר העבדים היילי את תום ואת הארי בן החמש בנה של המשרתת אליזה. זו מחליטה לקחת את בנה ולהמלט עמו לקנדה המשוחררת מעבדות. סוחר העבדים שוכר צייד עבדים שירדוף אחר האם ובנה ויחזיר אותם לקנטקי. אליזה, בנה ובעלה ג'ורג' (אשר היה עבדו של בעל אחוזה אחר ונמלט גם הוא) מחליטים לברוח לקנדה באמצעות "מחתרת השחרור" (כינוי למערכת דרכי בריחה חשאיות בה השתמשו העבדים במדינות הדרום בארצות הברית כדי להימלט לצפון).
בינתיים קונה סוחר העבדים את הדוד תום ולוקח אותו אל שוק העבדים שליד נהר המיסיסיפי. על הספינה פוגש תום ילדה לבנה בשם אווה המתיידדת עמו. כאשר אווה נופלת מהסיפון, מושה אותה תום מן המים ומציל את חייה. אביה של אווה ג'נטלמן צעיר בשם סאן קלאר קונה את תום מסוחר העבדים ולוקח אותו עמם אל ביתם אשר בניו-אורלינס.
בינתיים, מצליח צייד העבדים להשיג את אליזה ובעלה ואת בנם הארי, אך נורה על ידי הבעל. אליזה חוששת לחייו של "הצייד" והם משאירים אותו בצפון ארצות הברית על-מנת שיקבל טיפול רפואי ונמלטים בביטחה לקנדה.
לאחר שנתיים בהן מתגורר הדוד תום בבית סאן קלאר, חולה אווה במחלה אנושה ומתה. אביה מתכוון לשחרר את תום כפי שהבטיח לבתו לפני מותה אך לפני שמספיק לעשות זאת נדקר במהלך תגרה ומת גם הוא. אשתו אשר ראתה את יחסו הטוב של בעלה לעבדים כמיותר, מוכרת את תום למר סיימון לאגרי בעל מטעי כותנה במדינת הדרום לואיזיאנה. תום משכנע ומסייע לשתי נשים שחורות לברוח מסיימון לאגרי אדונן. כאשר הדבר מתגלה, תום מושפל, חוטף מכות רצח המובילות למותו הטרגי כקדוש מעונה.
ג'ורג' שלבי (בנו של ארתור שלבי שנפטר בינתיים) מגיע לניו אורלינס כדי לקנות את תום על מנת לשחררו ומגלה כי אחר את המועד, הדוד תום נפטר. על קברו של תום נשבע ג'ורג' כי יקדיש את כל כוחו למלחמה בעבדות.
בשובו לקנטקי הוא משחרר את כל העבדים כשמטרתו למנוע מצב נוסף של פרידה ממשפחה ומוות בנכר. לפני שעוזבים העבדים את החווה, מבקש מהם ג'ורג' להביט באוהלו של הדוד תום (באנגלית ביקתה= CABIN) אשר תזכיר להם את תום שהעניק להם במותו את חירותם ולהחזיק באמונה הנוצרית הטובה בה החזיק גם תום עד יומו האחרון.
